חיבור קצר מאת סטודנט אודות שקיעתה של הכלכלה המערב אירופאית במאות ה-7 ועד ה-9 לספירה כרקע להתפתחות הכלכלית החל מהמאה ה-11

מבוא

בין המאה ה-5 למאה ה-8 נוצר סדר פוליטי חדש על שטחי האימפריה הרומית לשעבר, המבוסס על משפחות אצילים, ועל הממלכות החדשות באיטליה, בספרד, בגאליה וגרמניה המערבית, ובאנגליה.

הכנסייה הנוצרית, הגוף המרכזי היחיד ששרד את נפילת הקיסרות הרומית המערבית, ריכז את עבודתו בלימוד לטינית, שמירת אמנות הכתיבה ויצירת ממשל מרכזי שמנוהל בידי רשת של בישופים. ימי הביניים המוקדמים מאופיינים בידי ממשל זה של הבישופים וכן חלוקת הנחלות למשפחות אצולה, דוכסים ולורדים.

מחוץ לשרידי הערים הרומאיות הנותרות, כוח השלטון פחת בהרבה. כתוצאה מכך, הוקצו נחלות ללורדים מקומיים שניהלו את הצבא, המסים והחוק במקום, ונהנו מהכנסות שטח הקרקע. התפתחויות אלו הביאו להקמת החברה הפיאודלית.

 התזה של ההיסטוריון הבלגי אנרי פירן סובבת סביב שאלת התיקוף מהי נקודת הזמן שבה הסתיימה "העת העתיקה"  ומתי החלו "ימי הביניים. התזה עוסקת במידת התפרקותה של האחדות הים-תיכונית לאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית, בהשפעתם של כיבושי האסלאם, ובהעברת מרכז הכובד של אירופה צפונה.

בניגוד להנחה שהיתה רווחת בקרב היסטוריונים כי הקמת הממלכות הגרמאניות בשטחי האימפריה הרומית במערב היא שגרמה להתפוררות העולם הרומי, טוען פירן במחקרו כי כיבושי האסלאם במאה ה-7 הם שגרמו לשבירת האחדות הים- תיכונית ולהסטת מרכז הכובד של הממלכה הקרולינגית צפונה (לצפון צרפת, בלגיה וגרמניה).

בחיבור זה אנסה להסביר דרך שיטתו של פירן את התמורות הכלכליות שחלו במערב אירופה החל מהמאה התשיעית ואת השפעתן על התמורות החברתיות שהיוו את הרקע להתפתחות הכלכלית-חברתית במאה ה-11 לספירה.

פרק א' – הסיבות לקריסת הכלכלה האירופית במאה ה-8 לספירה

הממלכות הברברים שנוסדו במאה החמישית על אדמת מערב אירופה שמרו על אופיה הים-תיכוני. הים התיכון הוסיף להיות נתיב הסחר הראשי של הקיסרות הביזנטית ומטבע הזהב הרומי המשיך לקיים את אחדות הכלכלה של אגן הים התיכון. המראה הכללי של אירופה אומנם השתנה, ריבוי של ממלכות החליף את האחדות של האימפריה הרומית, אך העמים הגרמאנים לא הכניסו שום חידוש היסטורי חשוב, ובפרט לא יצרו שיטת שלטון חדשה.

טענתו המרכזית של פירן היא שעד הכיבושים המוסלמיים במאה ה-7, לא היה דבר שבישר על קצן הקרב של החברה והתרבות של האימפריה הרומית וכל תחומי החיים המשיכו להתנהל ולשגשג סביב הים התיכון. על-פי פירן, האסלאם היה זה שפורר את התרבות הקלאסית, סגר את הים התיכון למסחר ואינטראקציה, וגרם לאבדן משמעותי בחשיבותה של אירופה הדרומית.

במרוצת המאה השביעית וכיבוש חופיו המזרחיים, הדרומיים, והמערביים של הים התיכון חדל האחרון להיות המקשר בין המזרח לבין המערב. הסרצנים (הכינוי שנתנו הרומאים העתיקים לכל השבטים "הפראיים" שממזרח לאימפריה שלהם - ערבים, פרסים, טורקמנים, ומוסלמים, בין אם מוצאם מחצי האי ערב, מאסיה הקטנה או מכל מקום אחר) הצליחו להשתלט כליל על שטחים נרחבים באגן הים התיכון. האיזון הכלכלי שהחזיק מעמד גם אחרי פלישות שבטי הגרמנים, התמוטט בלחץ פלישתו של האסלאם. בתקופה זו החלה האיבה בין שתי הדתות בעיקר במערב אירופה, בעוד שבמזרח אירופה נשמרו בין הדתות קשרים תרבותיים.

סגירתו של הים התיכון עקב התפשטות האסלאם במאה השביעית והתקפות הסרצנים על ערים במערב אירופה הביאה בהכרח להפסקת פעילות המסחר. הסוחרים המשיכו להתקיים, אך איבדו את כוחם הכלכלי ואת השפעתם על המנהל המוניציפאלי. חיי העיר המשיכו להתקיים, אולם פעילות המסחר היתה סביב אנשי הכמורה. מטבע הזהב נעלם ובמקומו הופיע מטבע כסף שהקרולינגים נאלצו לטבוע.

מסוף המאה השמינית שקעה אירופה המערבית והתקיימה על חקלאות בלבד. האדמה היתה מקור המחיה היחיד ומקור העושר היחיד. רכוש בנכסי ניידי שוב לא מילא תפקיד כלשהו בחיי הכלכלה. הקיום החברתי כולו הושתת על רכוש קרקעי או על בעלות על הקרקע. הצבא גויס אק ורק במעלי הקרקעות ונושאי המשרות מקרב בעלי האחוזות הגדולות. בנסיבות אלו שוב לא ניתן היה להבטיח את ריבונותו של ראש המדינה. המשטר הפיאודלי שהתפתח היה השתקפותה של התפוררות הרשות הציבורית והתחזקותה של של החברה הכפרית.

פרק ב' – מאפייני הכלכלה באירופה במאה התשיעית לספירה כבסיס לחיזוק הכלכלי של מוסד הכנסיה

במאות ה-6 וה-7 של ימי-הביניים, אחרי התפוררות האימפריה הרומית, ובהמשך לתהליך נדידת השבטים הגרמאניים והשתלטותם על חלקים גדולים מאירופה המערבית התפתחה מערכת יחסי תלות וחסות בין אנשים חזקים לבין בני-לווייתם.

אחת הסיבות להיווצרות דגם זה של שלטון, ונכונות השליטים לוותר על חלק מכוחם לטובת הוסאלים היה הבידוד היחסי של חלקים שונים של הממלכה. בידוד שנבע מכך שבאירופה היו תנאים שהקשו על התחבורה, התקשורת והשליטה המרכזית. הוסאל ששלט על נחלה קטנה, שלט על שטח בר-שליטה ובעל דרכים פנימיות. את נאמנותו נתן למלך מרוחק שלעתים היה צריך לנסוע ימים ארוכים על מנת להגיע לחצרו.

על-פי טענתו של פירן, הופעתה של הפיאודליות במערב אירופה במרוצת המאה התשיעית היתה למעשה השתקפותה הפוליטית של שיבת החברה לתרבות כפרית טהורה. מבחינה כלכלית המוסד האופייני של תרבות זו היתה "האחוזה הגדולה".

עם העלמות המסחר מהערים האירופאיות "האחוזה הגדולה" נקלעה לקשיים . האחוזה הגדולה כמייצרת מוצרי מזון ורוכשת מוצרים מוגמרים, תוך ניהול סחר חליפין עם הערים הסמוכות אליה, לא יכלה יותר לקיים סחר זה. מעתה, כולם חיו על פרי אדמתם ולא התקיים סחר חליפין מחוץ לאחווה של האחוזה הגדולה.

למעשה, נוצרה צורת כלכלה חדשה – "הכלכלה הסגורה של האחוזה". בעל האחוזה לא רק סיפק את המזון למחייתו ולמחיית איכריו, אלא גם ייצר לעצמו את הבגדים הדרושים לו ולעבדיו, כי לא היה ניתן לרכוש אותם במקום אחר.

אין ספק כי למבנה כלכלי מסוג זה היו סכנות רבות. לדוגמא, במידה שהיתה שנה שחונה נאלץ בעל האחוזה, באמצעות הצמיתים, להשיג תבואה מבעלי אחוזות אחרים. כדי להשיג את הכסף הדרוש לקניית התבואה היה בעל האחוזה מתיך את קערות הכסף שלו או שהיה לווה כסף מהמנזר.

לאור התמורות הכלכליות נקבע סדר חברתי חדש. מצבו של החברתי והכלכלי של האדם נקבע על-פי הבעלות על הקרקע. מתוך כך, הפכו בעלי הקרקע מאנשי הכנסייה ומהחברה החילונית להיות בעלי חורין ובעלי סמכות. הכנסייה נהנתה מעליונות כלכלית ומוסרית, ובתוך כך, הפכה לגוף המלווה כסף בזמנים הקשים לחילונים.

 בנוסף, כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה עלתה רמת הבערות בחברה המערב אירופאית. מעתה, נזקקו המלכים והנסיכים לאנשי הכמורה, לא רק להלוואות כספיות, אלא לשירותים אדמיניסטרטיביים כראשי לשכות, מזכירים, רושמי רשומות ומנהלי מאזנים כספיים. מכאן צבר מוסד הכנסייה לא רק לסמכות המוסרית הגבוהה ביותר אלא גם לבעלת העוצמה הכלכלית הגדולה.

סיכום

החל מהמאה התשיעית לספירה אירופה המערבית הפכה לחברה כפרית ביסודה. מעמד הסוחרים נעלם. מצבו של האדם נקבע על-פי בעלתו על הקרקע. בתוך כך, החל להופיע מבנה חברתי חדש בוואקום השלטוני אותו השאירה אחריה התמוטטות הקיסרות הרומית המערבית. האוכלוסייה שילמה לכנסייה חלק מהכנסותיה ובנוסף שילמה לאציל - הבעלים של האדמה, במקביל האציל שילם בתורו חובות לנסיך האזור.

זאת הייתה המערכת הפאודלית שבה צמחו נסיכים ומלכים חדשים, ראשון השליטים החשובים שצמח באירופה שלאחר נפילת האימפריה הרומית היה קארל הגדול מלך הפרנקים ששלט בשנים 768–814. בשנת 800 לאחר סדרה של כיבושים, הוכתר קארל לקיסר הרומאים בידי האפיפיור לאו השלישי ועקב כך נחשב גם כקיסר הראשון של הקיסרות הרומית הקדושה.

 שיטה זו הפכה את הכנסייה לבעלת עוצמה כלכלית וחברתית, היות שהחזיקה בקרקעות רבות וקיבלה כספים מהאזרחים. אין ספק כי החותם שהטביעה הכנסייה על העולם המערבי היה כה עמוק.

יצוין, כי בתקופה זו לא ניסחו שום תורה או תיאוריה כלכלית. הכלכלה התבססה על עבודת איכרים ובעלי מלאכה זעירים, שאימצו מהנצרות את עקרונות המוסר הכלכלי – צרכי מחייה אישיים; האדרת העוני לעומת האושר, הכלל קודם לאינדיווידואל.

יחלפו דורות עד שהאנשים הצליחו להסתגל לפעילות שתהווה בסיס לתחיית הכלכלה, ולקבלה ללא הסתייגויות נפשיות וערכיות – רווחים ממסחר, שימוש בהון ומתן הלוואות בריבית.