יום שבת, 27 באוגוסט 2016

פרק ט - זהות ערבית

פרק ט' מנסה להציג את מגוון הגישות לזהויות המיעוטים. על הדרוזים דיברנו מספיק, על הצ'רקסים נהוג לדבר מעט יותר מדי יחסית למשקלם באוכלוסייה ול(העדר ה)אתגר שהם מציבים גם לעצמם וגם לסביבתם, ולכן מטבע הדברים יש להקדיש את הדיון שלהלן באופן בו מוצגת שאלת הזהות הערבית ישראלית.

ובכן גם כאן כהמשך ישיר לכל הפרקים הקודמים, אם בכלל יש הטייה עובדתית הרי שהיא לצד 'שמאל'. במסגרת הפרק בחרו הכותבים להביא מ'מסמכי החזון' או 'מסמך חיפה' ציטוטים מהם ניתן ללמוד על נכונותם של ערביי ישראל לנקוט גישה בונה וסובלנית כשבמציאות או לפחות במציאות הרטורית הדברים רחוקים מלהיות כאלו.

במלים אחרות, אילו מדובר היה בהטייה 'ימנית' כפי שמקובל לחשוב על הספר (עוד לפני שהודפס ונפתח כמובן) היינו אמורים למצוא בפרק הזה שלל ציטוטים מ'מסמכי החזון' השוללים את עצם זכות קיומה של ישראל כמדינת הלאום היהודית והמדגישים את 'הזכויות הילידיות' כביכול של ערביי פלסטין החיים כאן כידוע 'מאז ומקדם' עוד מתקופת הפלישתים (המופתי הנוכחי של ירושלים מופיע בסרט 'קללת אדריאנוס' וטוען שם שהעם הפלסטיני קיים כבר 9000 [תשעת אלפים] שנה. לא פחות).

במקום זאת וכאמור, הפרק מציג באופן מאוזן יהיו (דן שיפטן למשל) שיגידו יותר מדי מאוזן את הויכוח הפנים ערבי לגבי מדינת ישראל, מח"כ זחאלקה הרואה בכל מי שמשרת את מדינתו (שירות לאומי) "בוגד" ועד לאלו שסוברים את ההפך.

עד כאן תשבוחות ואולי ביקורת על הטייה הפוכה (תסמונת השיפוט האנטי-ביתי כדי שלא יגידו שהשיפוט ביתי) ומכאן הפנייה לעמוד 107, שאמור להיות סוג של אורים ותומים פדגוגי, אבן יסוד בחשיבה ציבורית, תשתית לעיתונאות טובה וכוכב צפון לחינוך ראוי לשמו. הנה זה, במלואו, כולל ההפנייה (מסתבר שמחברי הספר לא המציאו שום דבר אלא נשענו על מומחיות להבעה שפרסמו דבריהן באתר מט"ח. ככה כן בונים חומה). ההקשר הנחיות לבניית עמדה:

עמדה: מבוססת על מיומנות חשיבה של טיעון

הטיעון הוא פעולתו של מי שטוען טענה או מביע עמדה, ומציג נימוקים מסוג ראיות )עובדות( והסברים התומכים בה.

הטיעון בנוי מ:

טענה - אמירה שניתן להתווכח על נכונותה.

נימוקים - דוגמאות וסימוכין לביסוס הטענה.

מסקנה - בעקבות הטענה, מהן ההמלצות.

מטרות השימוש בטיעון:
להביע דעה מנומקת, המושתתת על ראיות מבוססות.
להצדיק טענות על ידי ראיות.
להעריך טיעונים באופן ביקורתי.
לפתח תרבות דיון המבוססת על התייחסות לטיעוני האחר.

מה נדרש מכם כדי לבנות טיעון?
לנסח טענה.
לנסח נימוקים לטענה.
לפתח טענות נגד לטענות הצד השני.

לפני בנייה של טיעון מומלץ לענות על השאלות הבאות:

לאלו נושאים ומושגים באזרחות הסוגיה מתחברת?
מה אני יודע על הנושא?
מה דעתי בנושא?

ניסוח הטענה: כאשר אתם מנסחים את עמדתכם, השתמשו בביטויים: לדעתי, אני חושב/ת ש..., נראה
ש..., אני מסכים /מתנגד...

פיתוח נימוקים:
אלו הוכחות ודוגמאות דרושות כדי לבסס את הטענה?
כאשר אתם מבססים נימוקים, השתמשו בביטויים: משום ש..., היות ש..., כיוון ש...

ניסוח מסקנה:
אלו מסקנות ו/או המלצות עשויות לנבוע מהטענה ומהנמקתה?
כאשר אתם מסיקים מסקנות, השתמשו בביטויים: לכן, משום כך, יוצא ש..., מכאן נובע, המסקנה היא,
אם כן...
להמלצות, השתמשו בביטויים: רצוי ל..., אני מציע/ה ש..., חשוב ש..., ניתן לומר, מן הראוי ל...
) )מבוסס על נועה בדיחי-קלפוס, שרה ליפקין, שלב א׳: עברית. הבנה, הבעה ולשון, מטח, 2006

עד כאן. גזור ושמור ושלח לרחוב שוקן 25, תל אביב. ואם המכתב יחזור לא נורא. כי מה שחשוב זה להבין שזוהי התשתית לחשיבה ביקורתית. לא ה'אומץ' כביכול 'לומר את ההפך' ולהביע עמדות 'אנטי ממסדיות' ולנפנף בקלישאה לפיה 'לכל דבר יש שני צדדים' (פשוט כי לפעמים ע"ע זיהום הסביבה יש לנושא מסויים חמישה ועשרה צדדים, ולפעמים זכות האישה על גופה יש רק צד אחד).


עצם העובדה שעמוד 107 מופיע במסגרת הדיון במגוון זהויות המיעוטים בישראל איננה הכרחית. אולי המחברים לא התכוונו לכלום. אבל לדעתי המיקום מעולה כי שאלת יחסי יהודים-ערבים בישראל היא אחת השאלות שהדיון בה כמעט תמיד תלוש מעובדות, ראיות, טיעונים ונימוקים. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה