פרק ו'
העוסק ביחסי ישראל וקהילות העולם הוא פרק אינפורמטיבי מעניין ומעשיר. שני עניינים
ראויים לציון מיוחד, האחד קצר ולא שגרתי, השני ארוך וחשוב.
האחד –
נתוני קליטת העלייה של מדינת ישראל לאורך כל שנותיה אך בעיקר בשני עשוריה הראשונים
מעוררים – או אמורים לעורר – התפעלות (חיובית) שלא לומר התרוממות נפש וגאווה. כל
דיבור על מדינת ישראל תוך התעלמות מהנתונים הללו על שלל השלכותיהם הוא דיבור ריק
וחלול, ששוב כמו בעניינים אחרים שנזכרו לעיל מעיד על הדובר ולא על המציאות. אין
שום דרך להבין את מורכבותה החברתית הכלכלית התרבותית והפוליטית של ישראל מחוץ
להקשרם של נתוני העלייה והקליטה. נתונים אלו גם מספרים את סיפור הציונות במלואו,
וכל מי שליבו לא פנוי לסיפורי העליות החלוציות ומי שראשו גס בשמות תהליכים אישים
וספרים לבנים, די אם יזכור שבשנת 1949 בלבד, מה-1 בינואר ועד 31 בדצמבר 1949, הגיעו
ארצה ('היגרו', 'עלו' וכל כיוצא באלה מכבסות מלים פרי עמלם של אלו הרואים ברטוריקה
ריאליה ובפטפטת מוסרנית עשייה מוסרית) 239,000 יהודים.
עניין זה מזמן הזדמנות לומר משהו על עוד פיטפוט רווח - געגועים העולים מדי פעם אצל לא מעט ישראלים (אצל חלקם לפני שהם הולכים לחפש לעצמם דרכון אירופי) ל'מנדט הבריטי'. ובכן, מחשבת העיוועים הזו לפיה יהודים (ואולי גם ערבים) לא מסוגלים לנהל חיים ציבוריים ולכן חבל שאין כאן כלניות ושוטרים במכנסי ברך ברחובות, מתעלמת מהעובדה שהסוגייה המרכזית שעמדה במחלוקת בימים של 'המשולש המנדטורי' היתה בדיוק הסוגיה הזו: העלייה היהודית החופשית. זהו שורש הסכסוך הוא ולא אחר. זהו שורש הציונות זוהי התשתית של המחשבה הציונית. לא בכדי המתקפה היצירתית האחרונה עליה היא מיחזור של טענות שנשמעו כבר במאה ה-19 (ואחר שוכפלו במאות אלפי עותקים בערבית ובאנגלית של 'האמנה הפלסטינית' של אש"ף, 1968): אין עם יהודי אלא רק דת יהודית. והואיל ואין דבר כזה עם יהודי (החידוש הגדול של זנד הוא שמדובר ב"המצאה" כידוע) ממילא אין צורך להתווכח לא על מנדט בריטי המבוסס על הצהרת בלפור המבוססת על קיומו של עם יהודי, ובוודאי שאין טעם לא בתכניות חלוקה ולא בשום דבר אחר שמבוסס על הרעיון שיש עם יהודי ושגם לו מגיעות זכויות של הגדרה עצמית.
השני –
הצגת הזרמים ביהדות ארה"ב ללא הסבר היסטורי על מקורם ותולדותיהם מהווה החמצה
כפולה. ראשית – בהמשך למה שכבר נכתב כאן לעיל – הבנה היסטורית של תופעות הכרחית
להבנתם המדוייקת. שלא לדבר על הכבוד המינימלי לו ראויה כל תנועה אידיאולוגית. שנית
– זרמים אלו התפתחו בניגוד מוחלט כמעט לדרכה של הציונות, ולפחות הזרם הרפורמי שפעל לא 'רק' בארה"ב,
היה מראשי המתנגדים להגדרה היהודית הלאומית בכלל ולציונות המדינית בפרט.
עניין זה
חשוב לא לצורך 'התחשבנות' פוסט-היסטורית כזו או אחרת (התחשבנות העשוייה לשמש את
מתנגדי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל – והללו רבים, רבים מדי) אלא כדי לסייע
בידי אזרח העתיד בישראל גם להבין טוב יותר את שורשי הזרמים ביהדות זמננו (והרי גם
אם כל היהודים בישראל הם 'אורתודוכסים' פעילים או סבילים – והם לא אבל נניח שכן –
גם האורתודוכסיה בישראל איננה מקשה אחת מכל בחינה 'דתית טהורה' אפילו, ודי אם נציין
את סוגיית הכשרות הפשוטה לכאורה), אבל גם את שורשי הציונות ומהותה.
הבנה
מדוייקת של הציונות ניתנת לרכישה גם מתוך הבנת האתוס הלאומי הציוני שמראשית דרכו
ראה בכל יהודי -כולל אלו שפעלו נגדו! –
חלק מהעם היהודי בשמו הוא דיבר, אבל גם מתוך הבנת האידיאולוגיה של מתנגדיו. באותה
נשימה כדאי להזכיר שישראלי שיכיר טוב יותר את השורשים ההיסטוריים של הרפורמה למשל,
ייקל עליו להבין (גם אם לא ייקל עליו לקבל) את קיומם של יהודים המשרתים בשם 'תיקון
העולם' האוניברסאלי את תנועת החרם האנטי-ישראלית (והאנטישמית, מה לעשות) המוכרת
בשם BDS.
באותה
נשימה יש לומר כי החסרון בדיון ההיסטורי בכל הנוגע ליהדות ארה"ב, חמור בהרבה
במקרה של יהדות צרפת. מה הטעם להזכיר מושגים כמו 'הקונסיסטואר' או 'כי"ח'
מבלי למקמם בהקשר ההיסטורי הנכון? לא זה המקום לעשות שיעור היסטוריה מסודר, אבל
בתור היסטוריון ובתור ציוני אין לי שמץ של ספק שכל יהודי אמור להכיר את תולדות
יהודי צרפת בעידן המהפכה, מאז ההחלטה של 'האסיפה הלאומית' לאזרח את 'הספרדים'
בינואר 1790, עבור בהחלטת אותה אסיפה לאזרח את היהודים 'האשכנזים' בספטמבר 1791,
עבור בכינוס 'אסיפת הנכבדים' על ידי נפוליאון ב-1806 והצגת '12השאלות' בפניהם (שאלות
'הנאמנות הכפולה') ועד ל'פקודה המחפירה' (שמהרבה בחינות לא היתה לא פקודה ובוודאי לא
מחפירה) במרץ 1808. באותה הזדמנות אפשר לספר על 'עלילת דמשק' (1840), מסעו של
אלטרס לאלג'יריה ב-1845, הפרשה הטראגית של אדגרדו מורטארה ב-1858 והשפעת כל אלו על
הקמת כי"ח ב-1860.
אכן כן, אזרחות
לא תתכן ללא הבנה היסטורית שכן אזרחות היא מקצוע שתפקידו לחנך את צעירי ימינו
להיות אזרחים בעתיד ואין עתיד ללא עבר והדברים (אמורים להיות) ידועים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה