פרק
י"א גם הוא סוג של 'קלאסיקה' בספרי אזרחות למיניהם. ההבחנה שמציע הפרק בין
שלוש "תפיסות דמוקרטיות ליברליות" ככותרתו של הפרק, בין 'אינדיבידואלית,
רפובליקנית ורב-תרבותית' גם היא 'קלאסיקה' של מדעני מדינה למיניהם, הבחנה שלפחות
ההיסטוריון שבי לא כל כך מתפעל ממנה.
ומדוע?
כי במציאות אין מודלים מובהקים מהסוג שמדעני מדינה עושים בהם שימוש. הדמוקרטיה
הרפובליקנית גם היא מבוססת על אינדיבידואליזם וגם 'התרבויות' המרכיבות את החברה
"הרב תרבותית" בנויות על אינדיבידואלים והללו אינם פועלים בחלל ריק וכפי
שכבר 'הוכחתי' באמצעות 'תרגיל החפץ' ממילא במציאות המודרנית אין דבר כזה
'אינדיבידואליזם' טהור (וזה עוד לפני שנכנסים לדיון הערכי האם ראוי שיתקיים
אינדיבידואליזם כזה [הוא לא]).
אבל מדובר בהבחנה לגיטימית, וכאמור רווחת, ואת ההסתייגות הנזכרת בפיסקה הקודמת לא בעיה לבטל
אם מניחים שוב קיומו של מורה חכם מספיק שלאחר שיציג את ההבחנה הגולמית הזו ויעבוד
עליה קצת (באמצעות התכנים הטובים המופיעים בפרק) יביא את תלמידיו למסקנה הנזכרת
והיא שאין ולא יתכן מודל 'טהור' כלשהוא וכי כל דמוקרטיה משלבת את המימדים הללו.
אדרבא:
ישנם תחומים בהם ישראל למשל היא 'רפובליקנית' לעילא – בכל הקשור לבטחון למשל – ויש
תחומים בהם היא אולטרא-אינדיבידואליסטית – בכל הקשור לשיח הפוליטי – וישנם תחומים
שהכותרת 'רב תרבותיות' הולמת אותה – בכל הקשור לאמונות וליחס למסורת.
וגם על
הקביעות או על ההצעות הללו אפשר להתווכח וזה הרי שורש העניין המלמד עד כמה
הדמוקרטיה בישראל חיונית ודינמית, בניגוד גמור למה שהפוסלים האוטומטיים של הספר
הזה היו רוצים שנאמין. הם רק מוכיחים שוב את הפתגם הישן ההוא של חז"ל: 'הפוסל
– במומו פוסל'. ומה המום במקרה הזה? דוגמטיות וצרות אופק וביקורת אוטומטית רק כי
'ממשלת נתניהו הוציאה ספר אזרחות חדש'.
א-פרופו
חז"ל ו'ההטיה הדתית-לאומנית' של הספר כביכול, פרק י"א כולל בין השאר הפניות
לקאנט ולקנדי, ובמסגרת הדוגמאות שתפקידן לחדד את המחשבה בסוגיות הנדונות בפרק ניתן
למצוא דברים על קנדה, ניו זילנד, צרפת וארה"ב.
לחובבי
התרשימים מומלץ לדלג ישירות לעמוד 136 ולהתרשם מהתפיסה המוצגת בספר לגבי
"עקרונות הדמוקרטיה הליברלית וערכיה". על פי מודל 'השמש' הידוע והנפוץ,
'העקרונות' מופיעים במרכז וסביבה 'הקרניים' במעגל (ללמדנו אולי שאין היררכיה ברורה
וכי כל העקרונות חשובים באותה המידה): שלטון העם, שלטון החוק, הגבלת השלטון,
זכויות האדם והאזרח, הסכמיות, פלורליזם, סובלנות, הכרעת הרוב (אפשר לקרוא את
הדברים מימין לשמאל כמובן...).
התרשים
הזה לכשעצמו יכול לשמש כבסיס לשיעור או לכמה שיעורים מעולים בהם ידונו המתחים שבין
(למשל) הכרעת הרוב לבין שלטון החוק, או בין שלטון החוק להגבלת השלטון, בו בין
פלורליזם לבין הסכמיות, או בין הסכמיות לשלטון החוק, או בין שלטון העם לזכויות
האדם והאזרח, או בין זכויות האדם והאזרח לבין סובלנות, או בין סובלנות לשלטון החוק
וכן הלאה. הנה הצעה דידקטית: כל סטודנט יכתוב עבודה ובה לפחות שתי דוגמאות לכל
'התנגשות' (כלומר מתח) שבין עקרון כזה למשנהו. יש בסך הכל 8 עקרונות ולכן מדובר על
14 מפגשים, סך הכל 28 דיונים ב-28 דוגמאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה