פרק כ"ה עוסק בנושא מהחביבים עלי ביותר: חוק השבות. אני סקרן
לדעת האם כותבי הספר עשו שימוש במידע שהופיע בספרם הכה חשוב של יעקובסון
ורובינשטיין, ישראל ומשפחת העמים, בו הם מציגים מידע על מדינות רבות
באירופה, כולן דמוקרטיות חלקן אפילו למופת, המבוססות על זיקה מוצהרת וחוקתית לעם
מסויים ולכן מפעילות מנגנונים הדומים במהותם לחוק השבות הידוע אצלנו לשימצה אצל
חוגים ידועים וחושבים ונאורים.
אני גם מאד סקרן אם בפרק הזה יופיעו דברים ברורים וחכמים על ההבדלים
בין סעיפים 4א ו-4ב בחוק השבות והרקע להופעתם. אקדים ואגלה את התשובה: 4א מגדיר
יהודי על בסיס לאומי (ציוני) ואילו 4ב הוא פשרה עם 'הדתיים' אבל פשרה חלקית מאד
באשר היא מותירה את האורתודוכסים וחצי תאוותם בידם: את המלה 'כהלכה' לא הסכים
המחוקק הישראלי (ימין ושמאל רק חול וחול) להוסיף בין המלים "שנתגייר"
ו-"והוא".
הנה סעיף 4ב במלואו: "לעניין חוק זה, 'יהודי' – מי שנולד לאם
יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
והנה סעיף 4א כמעט במלואו:
"4א. )א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות )תשי״ב 1952- (, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר,
מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי,
לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי;
להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.
4א. )ב ( אין נפקא מינה ]לא משנה[
אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן )א( עודו בחיים או לאו ואם עלה ארצה או לאו".
עכשיו כשאנו יודעים את התשובות (גזור ושמור - חוק השבות איננו יחודי לישראל;
חוק השבות הוא לאומי ולא דתי), כל שנותר הוא לבדוק מה כתוב בפרק הזה על
החוק החשוב ביותר שחוקקה הכנסת, החוק המבטא את הציונות כמו גם את זכות הקיום של
המדינה הזו. נכון, מרוב התרגשות והתלהבות שכחתי לציין שהפרק הזה עוסק גם בחוק
האזרחות.
צעד בכיוון הנכון עושה הפרק מעצם העובדה שהוא מעמיד את השאלה הישראלית
במבחן של מדינות אחרות כמו ארה"ב, קנדה ודנמרק. פיסקאות מהסוג שאני מתכוון
להעתיק במלואן בעוד רגע 'עושות לי את זה', אני מתנצל: "דנמרק – כל אדם המבקש להתאזרח בדנמרק נדרש להתחייב כי ישתלב בתרבות הדנית,
וכי זיקתו לדנמרק תהיה עדיפה על פני כל מדינה אחרת.
בנוסף, נבחנת יכולתם הכלכלית של המבקשים להתאזרח,
גם במקרים של איחוד משפחות.
החוק הדני קובע תקופת המתנה של שבע שנות תושבוּת קבע במקרים של התאזרחות על רקע איחוד משפחות". פשיזם צרוף ממש... "תרבות דנית"???
חשבתי שכולנו ג'ון לנון. אז חשבתי.
ובכן, ממצאים ראשוניים:
חדשות טובות – הפרק מביא את המקרים הקלאסיים שסללו את הדרך לסעיפים
4א-4ב: רופאייזן, רס"ן שליט.
חדשות רעות – הפרק מביא מאמר מטופש של אורי גורדון המסביר מדוע ישראל
היא מקרה יחודי. והיא לא. החדשות הרעות הללו מבטאות תודעה מעוותת המתמידה ואולי
מעמיקה. הנה למשל בהמשך בפרק יש מידע משמח מאד עבור חובבי חוק השבות לפיו
"83% מהציבור" ממשיכים לחשוב שמדובר ב"חוק רלבנטי" ורק "5%
השיבו כי אין [לו] מקום בספר החוקים".
אז איפה הבעיה? המידע הזה הופיע בכתבה
במעריב תחת הכותרת המטומטמת "חוק השבות: גזעני או ליברלי". כשאלו
החלופות ואלו (83-5) התוצאות המסקנה היא שהישראלים ברובם ישרישו במוחם את תודעת
'העם לבדד ישכון' ואת היותנו 'מיוחדים' שהצידוק היחיד ל'מיוחדות' הזו היא השואה
כמובן. כל זה לא כתוב בספר, את כל זה אני מרשה לעצמי להסיק לבד.
הנה שוב, התשובות הנכונות: חוק השבות איננו יחודי; אם הוא מבטא גזענות
הרי שעשרות מדינות באירופה הן גזעניות, כולל שכיות חמדה כמו יוון ואירלנד; ולכן
הוא חוק ליברלי ולכן אין צורך להתנצל על שום דבר ולא השואה הביאה להקמת המדינה
ואין קשר בין הדברים.
עוד חדשות טובות – בעמ' 325 מצוטט קטע מהספר של יעקובסון ורובינשטיין.
חבל אבל שדווקא את 'חוק ההונגרים' הם מביאים, והרי הונגריה של ימינו 'עוברת תהליכים
שמזכירים לנו את ויימאר' (איך אומרים סגן רמטכ"ל בהונגרית?). אבל ליד הציטוט
של 'חוק ההונגרים' מופיעה רשימה מכובדת של מדינות "המאמצות חוק מבחין המקל על
בני הלאום שנמצאים מחוץ לגבולות המדינה לשוב למולדתם. גופים בינלאומיים העוסקים
בזכויות אדם הכירו במדיניות זו [...אשר אומצה על ידי] פינלנד, אירלנד, יוון,
פולין, הונגריה, בולגריה, סלובקיה, צ'כיה, סלובניה, קרואטיה, ארמניה, אוקראינה
ורוסיה". אבל גם גרמניה שהחוקה שלה "מעניקה אזרחות אוטומטית לאנשים
ממוצא גרמני ולצאצאיהם [...]".
וכמה נעים למצוא בעמ' 326 קטע ממאמר של שלמה אבינרי שראה אור ב'הארץ'
[!!! טוב, מה לעשות, האיש הוא אינסטנציה בפני עצמו, אי אפשר לסרב לו] מ2012 [!!!]
המסתיים במלים האלו: "חוק השבות – ממש כמו אנדרטת החירות של ניו יורק, הוא
מגדלור של אנושיות ומוסריות. מי שמתעלם מכך מראה אטימות מוסרית שקשה להבינה".
מזל שמכונות הדפוס לא חושבות אחרת המלים הללו לא היו מתדפסות להן.
והנה משהו חדש שלמדתי: על פי בג"צ 87\265 (מה שמלמד שהוא משנת
1987) מסתבר "כי חוק השבות הוא מחוקיה היסודיים ביותר של המדינה. אם תרצה,
זהו חוק היסוד הראשון שלה". אני רוצה. אבל גם אהרון ברק שבספרו שראה אור
ב-2004 הוא כתב: "מן הראוי לכונן את חוק השבות כחוק יסוד". אהרון ברק
ולא ביבי או בנט או שקד או דומיהם.
וכאילו שעד כאן לא רווינו מספיק נחת, מחברי הספר מביאים קטע נפלא פרי
עטו של פרופ' ירמיהו יובל, לא בדיוק מתנחל או מעריץ של 'הצל'. הנה, ללקק את האצבעות,
גזור ושמור:
“להיות יהודי אין פירוש הדבר להחזיק באמונות מסוימות או לקיים פולחן זה או אחר, אלא להשתייך,
מרצון או מכוח העובדות,
לקבוצה ההיסטורית והעכשווית של היהודים. מי שמכיר בשייכות אקזיסטנציאלית ]קיומית[ זו ומאשר אותה, עשוי להוסיף לה רובד אישי בעל משמעות רבה יותר - למשל, רגש לאומי, אמונה דתית,
מחויבות היסטורית, הסתגרות כיתתית או ייעוד קוסמופוליטי כלל-אנושי;
ומכאן יכולים להיוולד רגשי הזדהות,
אכפתיות, ביקורת כואבת או תובענות כלפי יהודים אחרים. אבל הבסיס לכל אלה אינו אמונה זו או אחרת, אלא הפנמה של מצב קיומי-היסטורי הקודם לכל אידיאולוגיה״. )"מבוא כללי: מודרניזציה וחילון בתרבות היהודית", בתוך: זמן יהודי חדש – כרך א',
2008, עמ' 17).
בקיצור, פרק מעולה. ממרק את רוב החטאים שאספתי עד כאן. בראבו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה