פרק
ל"ה מסכם את החלק השלישי
אכן הוא
מסכם את החלק השלישי
במסגרת
הסיכום הוא מציין כמה רעיונות לשינוי השיטה הפוליטית בישראל
במסגרת
'ההטייה הימנית' כביכול של הספר מביאים המחברים דברים נוקבים מאד מאד שכתב אריק כרמון, מי
שעמד בראש המכון הישראלי לדמוקרטיה, כנגד אחת היוזמות הללו שבאה לפני כעשר שנים
מצידו של אביגדור ליברמן, שככל הנראה התקנא בספונסר שלו, ולדימיר פוטין, והציע
בישראל משטר נשיאותי.
דבריו של
כרמון מעולים בכלל ובפרט כסיכום, והם כמובן מעלים את שאלת ההטייה פעם נוספת, וגם
כאן התיקו של ההפוך על הפוך (שיפוט אנטי-ביתי לחובבי הכדורגל\כדורסל) נותר בעינו.
אני בכל אופן מרשה לעצמי להמשיך ולומר, עכשיו כבר אחרי 438 עמודים, שטענת ההטייה
חסרת שחר. אבל שוב, עובדות, דיעות, אתם יודעים. הנה בכל אופן דבריו של כרמון כנגד
הצעתו של ליברמן (מתנצל על הבלן עם הפסיקים וכו', ככה זה כשיש שוק חופשי במעבדי
תמלילים):
“]הצגת[ אורך החיים הקצר דווקא של ממשלות בישראל בעקבות הבחירה הישירה, הסמי-נשיאותית ]היא הטעיה[.
ערב ההתנסות בשיטה
]המעורבת[ כיהנה ממשלת רבין קרוב לארבע שנים.
בעשורים שקדמו לבחירה הישירה, ולמרות ריבוי מופרז של מפלגות, השתיים הגדולות
)המערך והליכוד( זכו יחד לכשני שלישים מהמושבים בכנסת, ניהלו קואליציות יציבות )אותן צריך וניתן לחזק בעתיד(, העלו מיליוני יהודים לישראל במשך קרוב ליובל,
הכריזו על שלום, הובילו מלחמות,
ביססו את הכלכלה ועוד. “הגיעה השעה ההיסטורית להבריא את השיטה שלנו מן המסד, על ידי שימוש בסל של תרופות שמגמת תכולתו הפוכה ממה שמציע ליברמן: ביזור העוצמה הפוליטית והאחריות הניהולית, ולא ריכוז יתר שלהן; חיזוק המפלגות ומיגור השחיתות שפשתה בהן על ידי דמוקרטיזציה, ולא ריסוקן,
שהוא התוצאה הוודאית של הצעתו;
בד בבד",הינדוס״ שיטת הבחירות,
כך שמספר המפלגות יקטן ל-5-7 ל 7-5-ביזור העוצמה הפוליטית על ידי הכנסת אזוריוּת לשיטת הבחירות,
ושינוי פתק ההצבעה - ולא ריכוז העוצמה בידי אדם אחד שהאינטרס שלו, אם הוא חפץ חיים פוליטיים, להגביר את העמימות ואי-השקיפות;
חיזוק הכנסת כגורם המפקח על הממשלה ולא המשך החלשתה. “כי זאת לדעת, המסד לשיטה האמריקאית איננו הנשיאות לבדה,
אלא הפדרציה המבזרת את הכוח הפוליטי בין המרכז והמדינות השונות,
ומותירה בידי הרשויות הפדרליות רק חלק מהסמכויות, שבמדינתנו הקטנה ייוותרו לעריצותו של אדם אחד״ (אריק כרמון, מדובר דעות ב-YNET, 10 בספטמבר 2006)
והנה פיסקת הסיכום של
הסיכום של החלק השלישי (עמ' 438):
"בחלק השלישי של הספר דנו במשטר הדמוקרטי בישראל הלכה למעשה. רשויות השלטון בישראל, האיזונים והבלמים ביניהן, הגופים המבקרים אותן, מעורבותו של הציבור בתהליכים אלה והערכים המנחים את התרבות הפוליטית,
החברה והשלטון בישראל,
כל אלה מממשים יחדיו את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הלמידה על אופן פעולתה של כל אחת מרשויות השלטון והכרת יחסי הגומלין ביניהן
- וגם מה הן המחויבויות של רשויות השלטון כלפינו, האזרחים - חשובה על מנת להבין מה המשמעות של להיות אזרח במדינת ישראל. כפי שנוכחנו,
בחברה הישראלית מתקיים ויכוח עקרוני על אופיו החוקתי של המשטר הפרלמנטרי, ובו בין היתר דיון על שיטת הבחירות והפרדת הרשויות.
בחלק הרביעי ניחשף לסוגיות נוספות,
כמו תקשורת ופוליטיקה, אתגרי החברה הישראלית ועמדות באשר לזהותה הרצויה של המדינה".
לא רק שאני חותם על
כל מלה, כולי השתוקקות לעיין מקרוב אחר הפרקים המבטיחים של החלק הרביעי והאחרון. האמת
שקצת התעייפתי אבל אני מקבל חיזוק מהמחשבה שבפעם הבאה שאתווכח עם מישהו על ספר
הלימוד החדש, אוכל לשאול אותו שאלה רטורית ככל הנראה: 'תגיד, את הספר קראת?'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה