עמ' I-X: הקדמה מטעם הסופר, המוציאים לאור, קאהאן,
פייגנבוים, ינובסקי. כולם עסוקים בעיקר בשאלת ההטיה של הכותב. רק פייגנבוים אומר
שבמקומות מסויימים הוא תיקן את דבריו של בורגין כי הוא לא הבין אותם כהלכה. בורגין
עצמו מביא רשימה ארוכה של כמה עשרות אישים אותם ראיין [ביניהם מילך] לטובת הספר.
בעייה נוספת היא בעיית המקורות. אין ארכיונים. המקורות הם לפיכך ראיונות אישיים
ועיתונות.
98-103:
פרק 5= העיתונים הסוציאליסטים הראשונים ביידיש.
2.3.1885 הקמת פאבלישינג אס'סן קואופרטיב על ידי יהודים גליצינים והונגרים
שהתכנסו ברח' ריוינגטון מס' 180. 17 חברים נרשמו לאיגוד. 11.3.85 עוד 15. 19.4.85
פגישה עם יהודים רוסים והקמת איגוד משותף: 'דער אידישער ארבייטער פעראיין'. המטרות
היו תעמולה בקרב העובדים, תמיכה באיגודים, קרן לעיתון יהודי. 24.4.85 התכנסות
המונית בה החלטה להקמת ספריה והוצאת עלוני הסברה. כספרן התמנה ב וויינשטיין. סיכום
חצי שנת פעילות: 107 חברים, 11 אסיפות המוניות, 15 ישיבות עסקיות, 90 דולר. חודש
לאחר מכן דווח שנאספו 250 דולר. 5-8.10.85
ועידת סלפ ובה הודעה רשמית על תמיכה בכוונת האידיש-רוסיש ארבייטער פעראיין להוציא
עיתון. [להלן מפרט את הנסיונות הראשונים להוצאת
עיתון, חוזר על מה שכתוב בלקסיקון או אצל שטרקמן. כותב שלניו יורק אידישע פאלקס
צייטונג היתה תפוצה של 5000 גליונות].
ע=E א=O א=A י=I ו=U
111:
הארבייטער פעראיין הנ"ל התפרק ב1887.
112-116:
סלפ נוסדה ביולי 1876. מתחילת דרכה סבלה ממתח ועימות עם האנארכיסטים, שרק התחזק
כאשר הגיע לארהב יוהן מוסט ב1882. מוסט עיצב את ההשקפה האנארכיסטית ב1883, וזו
השפיעה לעתיד על תנועה זו. על פי התכנית: פערניכטונג פון קלאסען הערשאפט; חברה
חופשית המבוססת על ייצור קואופרטיבי; סחר חליפין חופשי בין ארגונים יצרניים; חינוך
לא דתי ומדעי חופשי לכל; ניהול עניני הקהל [ציבור?=קהל'שע] דרך הסכם [אפמאך] בין
חברות אוטונומיות. הויכוח היסודי בין האנארכיסטים לסוצ' היה בענין הפעילות
הפוליטית. [בהמשך מתאר בורגין את תנועתו של הנרי ג'ורג', את ספרו 'קידמה ועוני',
את עקרון המס היחיד. מסביר שהדמיון בין הסוצ' לסינגל טקס הוא רק בביקורת על הסדר
הקיים, אך ההבדל בין השתיים הוא בהסבר המצב הקיים ובפתרונות לתחלואיו. ב1886 שיתפו
הסוצ' פעולה עם ג'ורג' כי הוא הצליח למשוך אליו את איגודי העובדים. כך הוקמה לקראת
הבחירות בשנה זו ה'יונייטד לייבור פארטי'. זו הורכבה מסלפ, הסנטרל לייבור יוניון
(ארגון הגג של האיגודים בניו יורק) והסינגל טקסרז]. [131: המפלגה המאוחדת הזו
מתפרקת באוגוסט 1887.]
124:
גורג קיבל 68 אלף קולות. טדי רוזוולט רק 60.
129:
הסניף ה8- של סלפ מוקם במרוצת 1887, על יסודות הארב' פעראיין שהתפרק באותה שנה.
המטרות היו להפיץ רעיונות סוצ' בקרב הפועלים. אנשי הסניף נפגשו בקביעות בימי
ששי [ערבי שבת] ברח' הסטר 101. ביניהם היו
קאהאן, ברסלובסקי, זמטקין.
135-136:
פרק 11= המאבק המאוחר יותר בין אנארכיסטים לסוציאליסטים.
ששה
הבדלים בין האנארכיסטים לסוציאליסטים=
|
נושא
|
אנארכיסטים
|
סוציאליסטים
|
|
דת
|
להכעיס
|
ענין
פרטי
|
|
מערכות
בחירות
|
פלעגען
חוזק מאכען פון..
|
הזמנות
לתעמולה עד שבעתיד
|
|
8
שעות עבודה
|
מעט
חשיבות לעקרון זה
|
הרבה
פעילות סביב עקרון זה
|
|
רוב
ומיעוט
|
שלילת
שלטון נרוב
|
חיוב
הכרעת הרוב
|
|
תעמולה
[היא\ו\או] מעש
|
פצצה
נכונה=תעמולה טובה
|
התנגדות
למעשים כאלו
|
|
טוב
הוא טוב או רע הוא טוב
|
רע
=טוב [>שלילת רפורמות]
|
טוב=טוב
[>חיוב רפורמות]
|
-8 137:
הסתייגות להבחנות הנ"ל. יש אנארכיסטים שפעלו בתנועת 8 שעות עבודה, כלומר אחזו
בתפיסה שטוב=טוב. גם בענין הפצצות לא היתה תמימות דעים. היו שסברו שאין לפעול
בשיטות טרור מלכתחילה, אלא רק בדיעבד. היו גם אנארכיסטים שהשתייכו לטוקריסטים,
שהלכו בעקבות בנג'מין טוקר ותלמידו ירוסלבסקי. האינדיבידואליזם היה המאפיין המרכזי
שלהם. רוב האנרכיסטים היהודים היו קומוניסטים ולא אינדיבידואליסטים.
144-149:
פרק 12= ייסוד UHT . סניף 8 היה פעיל בשביתות וסכסוכי עבודה.
פעל נגד המאגנאטים של תעשיית הבירה. נושאים נאומים באספות פועלים. יהודים דוברי
רוסית שלקחו חלק בהקמת סניף 8 פנו מאוחר יותר לועד הפועל וביקשו להקים את סניף 17.
ב24.8.88 כונסה אסיפה של חברי סניף 8 בראשות וויינשטיין במטרה למחות על הקמת סניף
17. .... כשהסתבר שיש צורך בגוף משותף שיארגן את האיגודים באופן קבוע [ראה להלן
ציטוט עמ' 145 על נטיית האיגודים להתפזר לאחר ההצלחה או הכשלון בשביתה], התאחדו
סניפים 8 ו17- למאמץ זה והקימו את UHT. 9.10.88, בלייבור ליסאום רח' 4 מזרח מס'
25. שותפים למהלך חוץ משני סניפים אלו הפעראייניגטע דייטשן געווערקשאפטען, איגוד
סדרי הדפוס, איגוד כאריסטן . היו בו גם נציגים של איגוד השחקנים.
145: די
צרה, פון וועלכער עס ליידען יעצט די אידישע יוניאנס, האט עקזיסטירט, ווי מיר האבען
ערקלעהרט, אויך דאן. די ארבייטער פלעגען זיך ניט האלטען אן זייערע יוניאנס. אין
דער צייט פון א טראבעל אין ועלכען עס איז פאך, פלעגען זיי ווערען פלוצלונג טהעטיג
און בעגייסטערט. עס פלעגט זיך רודערען ביי זיי, זיי פלעגען ארויס אין סטרייק און
ארגאניזירען זיך. אבער באלד נאך'ן סטרייק פלעגען זיך די ארבייטער בערוהיגן און
פלעגען אבגעקיהלט ווערען צו דער יוניאן, וועלכע פלעגט דארום צופאלען ווערען.
149-151:
פרק 13= הקמפיין הראשון של סלפ תחת הדגל שלו. ב1888 סלפ מינה את אלכסנדר יונס
למועמד המפלגה לעיריה, וב21.9.88 באה משלחת של הסניף האמריקאי לסניף 8 בפניה לקחת
חלק בקמפיין. סניף 8 פעל במחוזות בחירה 4 ו8-. סניפים 8 ו17- פעלו יחד וכינסו אספות
הסברה בהן נאמו בין השאר קאהאן, וויינשטיין, יונס, ספקטור, גערריקע [עורך האורגן
הגרמני של המפלגה, 'הסוציאליסט'], מילר, הובער, ברסלובסקי, בושע [עורך האורגאן
האנגלי של המפלגה 'וורקמן'ס אדווקט], היקס, לדרר ואחרים. היהודים הלא סוצ' כינו את
הפעילים הסוצ' בשם "מיסיונרים". [בורגין מפנה את הקורא בהערות שוליים
למאמרים של וויינשטיין בצייט גייסט. למשל מס' 72, 69, ועוד]. יונס קיבל 2319
קולות...
152-153:
פרק 14= שלושה עיתונים שלא החזיקו מעמד כמעט בכלל, ב1888 אחד מהם ברוסית [זנאמיא,
העורך היה באנדס האח של מילר]. השנים 88-89 היו המענינות ביותר בתולדות התנועה.
כולם היו צעירים ומלאי מרץ ותקווה, ופעלו בהתאם.
292-476:
292:
חלק ששי. פרק 1= תפ"י באמריקה בשנות ה90-.
ההבדל
בין תפ"י ותנועת העבודה האמריקנית.
"כפי
שראינו קודם לכן, תפ"י היא לא רק פרי המציאות הכלכלית באמריקה, אלא פרי
המציאות הפוליטית ברוסיה. התנאים באמריקה נתנו לה את הגוף, אלו שברוסיה את
הנשמה". "זרם המהגרים הוא לתנועת העבודה באמריקה מה שזרם הגולף הוא
לאירופה. כמו שזה מחמם את האויר כך המהגרים מזרימים רדיקליזם לתנועה
המקומית".
293:
התנאים בארהב כמו באנגליה עודדו התפתחותה של תנועה טרייד-יוניוניסטית. אצל
האמריקאים הסוציאליזם נבע מהאיגודים. אצל היהודים האיגודים נבעו מהסוציאליזם.
כלומר הסוציאליסטים היו מייסדי האיגודים היהודים [והגרמנים].
די
פאלגען [השלכות?] של ההשפעה הסוציאליסטית על האיגודים היהודים
שתי
השלכות: 1. התפקיד המרכזי שהיה לאינטליגנציה באיגודים היהודים. 2. המרחק הגדול בין
האיגודים היהודים לתנועה האמריקנית. היו אלו שני עולמות.
294:
בשנות ה80-, בזמן שהתנועה האמריקנית עסקה בשאלות כלכליות, עסקו האיגודים היהודים
[והגרמנים] בשאלת דמותה של החברה בעתיד. היה זה הרקע למאבק בין הסוצ' לאנרכ'.
השינוי
במהלך שנות ה90-.
בשנות
ה90- חל שינוי קדימה וריקוועטס. קדימה בכך שתפ"י נהייתה חלק מהתנועה
האמריקנית, וריקוועטס שתפ"י ירדה מהשמיים התאורטיים לפרקטיקה ולקרקע המציאות.
שנים אלו היו גם שנות הפילוג בתנועה, קודם בין אנר' לסוצ', ואחר כך בשורות הסוצ'
גופא, פילוג שהביא כמעט לעצירת התנועה כולה.
פרק 2=
תנועת האיגודים בשנות ה90-.
הניסיונות
בתנועה בשנות ה90-.
296:
תנאי העבודה בתחילת שנות ה90-.
אופים
18-20 שעות עבודה ביממה. עושי סיגריות 5 דולר לשבוע.
297:
עושי פרוות 7-10 ואולי 12 דולר לשבוע. קלוקמייקרס 7-8. יום עבודה רגיל היה בין 7
ל19.00 . אצל ענפי המחט למיניהם הממוצע היה 15-18 שעות ליום, 6 ימים בשבוע.
298: אופי
ההגירה בעשור האחרון למאה.
299:
שביתות בשנות ה90-.
1890
חייטים. 91 קלוקמייקרס. 92 פרוונים. 93 שנת משבר ללא שביתות. 94 לאחר המשבר שנת
התארגנות רצופה בשביתות בסדנאות בודדות וכלליות גם יחד.
300: 95
גל השביתות נהיה קטן יותר. החשובות בהן של עושי הכובעים ושל מעילי הילדים. 96
שביתה גדולה של חייטים בהנהגת UGW. התביעות היו ביטול שיטת המיכסות, מינימום
שכר עבודה, ומקסימום 59 שעות עבודה לשבוע.
301: 97
שביתות בענפי מחט שונים ועוד ענפים. 98 כנ"ל. ענפי מחט בעיקר. בלטה שביתת
המגהצים. 99 עושי מעילי הילדים ועוד ענפי מחט.
302:
כפי שניתן לראות בכל העשור לא הונח נשק השביתה כמעט לרגע.
303: UGW ו'אינטרנשיונל ליידיעס גארמענט ווארקערס יוניאן'.
במהלך
עשור זה התאגדו העובדים שהקיפו בין 75% ל90% מכוח העבודה [ענפי המחט] בשני ארגונים
אלו.
304: UGW התארגן בעידוד UHT ב12.4.91. הארגון הצטרף לאפל. 3.6.1900
התארגנו ה'אינטרנשיונל'. הצטרף גם הוא לאפל.
305: קרע
באיגודים
עם הזמן
בשנות ה90-, קיבלו האיגודים את הצורה של האיגודים האמריקנים.
306:
רוב האיגודים היו מאוגדים עם עצמם בלבד, ולהוציא יוצאים מן הכלל לא השתייכו לארגון
רחב יותר כמו אפל או האבירים, אלא לUHT בלבד.
307:
במחצית הראשונה של העשור הלכה והתחזקה המלחמה באיגודים בין בעלי גישה שמרנית [כמו
של גומפרס] לבין בעלי הגישה הסוציאליסטית.
איגודים הלכו והתפלגו בין האבירים לאפל. במחצית השניה הפילוג היה בקרב
הסוציאליסטים גופא, בין תומכי סלפ ובין תומכי סדפ.
308: מה
למדה תנועת האיגודים מנסיונותיה ומהשביתות
קודם כל
שפילוגים לא מועילים לתנועה. שנית שלא מספיק להיות מסוגל לארגן שביתה. שלישית
שעליה להיות חלק מהתנועה האמריקנית ולא להסתפק בארגונים נפרדים בכל עיר ועיר.
309:
השביתות הגדולות הראו שהגודל וההיקף גורם לכך שכל החברה עוסקת בנושא. "און
ענדליך האט די יוניאן בעוועגונג עראבערט אנערקענונג אויף דער אידישער גאס. און
קיין אינסטיטוציאן, זאגאר די קאנסערבאטיבסטע, וואגט שוין ניט צו שטעלען זיך אוי'ף
וועג פון דיעזער בעוועגונג".
פרק 3=
התנועה האנארכיסטית בשנות ה90-.
אנארכיזם
והפסיכולוגיה של המהפכן הרוסי.
תחילת
שנות ה90- היו המשך של שנות ה80- מבחינת המאבק בין אלו לבין הסוצ'.
310: אך
ככל שחלף הזמן איבדה התנועה הנ"ל את אחיזתה בציבור הפועלים. כל עוד היה זה זר
לתנועה האמריקנית, היה לאנר' הצלחה בקרב היהודים. היה זה המשך של המהפכנות הרוסית,
שם ידעה התנועה הזו הצלחה שכן המהפכנות הזו יסודה היה יאוש, ונושאה היה
האינדיבידואליסט הגיבור המבצע פעולות יחידאיות. המהפכן היהודי שעזב את תרי"ג
המצוות של הדת, אימץ לו מייד את הדרך הזו, שהמשותף בינה לבין דת היה העקרון של 'או
הכל או כלום’.
311: האנארכיזם
והמון הפועלים באמריקה
ככלל
הנטיה לאנר' רווחה יותר אצל הירוקים.
ה'פרייע
ארבייטער שטימע': א. המערכת והמשתתפים
הגליון
הראשון יצא ביום ששי 4.7.1890.
312: את
העיתון הוציאה ה'פרייע ארבייטער שטימע אסוסיאיישן, שהוקמה על ידי 32 ארגוני פועלים
יהודים. העורכים היו מקרב האנר [אדלשטאט] והסוצ' [פייגנבוים]. [וחזרה על הפרטים
המופיעים במקורות אחרים, למשל שהורוויטש ערך את העיתון גליון אחד].
ב.
התכנית והאופי של העיתון
המוציאים
לאור הצהירו על עצמם שהם סוציאל-רוולוציונרים.
313:
המטרה היתה להבהיר לקוראים את האופי המהפכני של תקופתנו; ולהביא את הרעיון המהפכני
של הסוציאליזם האינטרנציונלי המחייב תודעה מעמדית ומלחמת מעמדות. בענין אופי העיתון הוחלט ש:1. חופש בלתי מוגבל.
2. חופש מחשבה לאחרים. 3. ויכוח חופשי.
ג.
גורל העיתון
לעיתון
לא היתה הצלחה כלכלית כמו לארב' צייט', וגם הסכסוך בין הסדרים לאיגוד לא הועיל לו,
והוא נסגר בקייץ 1892. 17.3.93 קם לתחייה. מדי פעם לא יצא שבוע או שבועיים. ב1894
הוא שוב נסגר.
314:
אוקטובר 1895 החל יוצא לאור ירחון אנארכיסטי 'די פרייע געזעלשאפט'. החזיק מעמד
שנה. ב1899 החל לצאת פ.א.ש שוב בעריכת
ינובסקי.
פרק 4=
צמיחת התנועה הסוציאליסטית.
הצלחת
העיתונות הסוציאליסטית.
גידול
התנועה הסוציאל דמוקרטית החל מהזמן בו נפרדו הסוצ' מהאנרכיסטים. ב1890 היו 500
קולות סוצ', ב91 800, ב92 1200 וכן הלאה. בהפגנות 1 במאי לקחו חלק אלפים רבים.
315:
הראיה הטובה ביותר לגידול בכוח הס"ד היה העיתונות שלהם, ריבוי הארגונים
הסוצ', והפעילות של UHT.
הארבייטער
צייטונג: א. אופיו ותכניתו
הגליון
הראשון 7.3.1890. בגליון הראשון הוצהרו כוונות מוציאיו: רוצים בעלות ציבורית במקום
פרטית; אנו מהפכנים; אינטרנציונליסטים שאינם מבחינים בין דתות גזעים ולאומים; אנו
דמוקרטים ומאמינים בשלטון מעמד הפועלים; אנו גם פרוגרסיבים ואם המהפכה לא באה אנו
בעד רפורמות ושינויים קטנים; שבכל הארצות המתורבתות החלה התנועה לפעול למען
שפאר-קאססען, קואופרטיבים, איגודים והתפתחה לכיוון סוציאליזם מדעי ומהפכני. [בהערת
שוליים כתוב שקראנץ הוא שניסח את הדברים].
316: ב.
המערכת והמשתתפים
מילר,
קאהאן, זמטקין, הילקוביץ', י פינן ועוד.
ארבייטער
צייטונג פאבלישינג אסס'ן
על פי
החלטה בועידה ב1889 העיתון יצא לאור על ידי האס'סן.
317: הצוקונפט והאבענד בלאט
ההחלטה
להוציא את ה צוקונפט התקבלה בועידה ביולי
1891. ירחון מדעי-פופולרי זה יצא לאור לראשונה ב1.1.92.
318:
לאחר 4 גליונות היתה הפסקה של 7 חודשים. מ1891 [כך] עד 1894 יצאו סך הכל 17
גליונות. קראנץ היה העורך הראשון ואחריו התמיד בכך קאהאן. בועידה ב1893 הוחלט להוציא יומון במטרה להלחם
בהשפעה של הטאגעבלאט. 14.10.94 הגליון הראשון.
כמות
הארגונים הסוציאליסטים
1892
ארבייטער רינג. 1894 היו הרבה ארגונים שמצעם היה ס"ד.
319:
25.2.94 ארגון גג של ארגונים כאלו שמטרתו להקטין את החיכוחים בקרב הסוציאליסטים
ב1895 הוקם ארגון חשוב בשם 'וואיס אוו לייבור', שפעיליו המרכזיים היו ל.פאוז,
ראזעט [היום רופא], מ יפה, ל פיינבערג, סעם הורוויטש, ס קאוונער ועוד כמה.
גאות
של כוח סוציאליסטי מאנגליה [??=צופלוס פון סוצ' קרעפטען פון ענגלאנד]
באו
מאנגליה בין השאר פייגנבוים, וינצ'בסקי, ברנוב=דוגמאות לחיזוק התנועה בשנים
הנדונות.
גאות
של כוחות סוצ' מרוסיה
בהגירה
של שנים אלו לא הגיעו סתם מהפכנים, אלא חניכי התנועה הס"ד שהלכה והתפתחחה אז
ברוסיה. בין הבאים היו אינטליגנטים רבים,
כמו אינגרמן, אייזק הורוויטש, י מילך, ס פאללאק, י גורדין.
קבוצת
'סאמאראזוויטיע'.
לדוגמא
הוקמה ב1888 קבוצה יהודית-רוסית זו [פרוש השם 'חינוך עצמי'].
321:
ב1890 אקסלרוד, אחד ממייסדי קבוצה זו פנה ל'קולוניה' הרוסית של הארבייטער צייטונג
בבקשה לסיוע למהפכנית ורה זסוליץ'. סייעו לו בין השאר קאהאן, הילקוויט, קראנץ, ר
לואיס, דר' מרקין, ב גרעטש. ב1891 היו ארגונים רבים כאלו כמו 'רויטער קרייץ', איגוד גריניבצקי, מועדון
הפועלים הרוסי. באותה שנה יצא לאור עיתון יהודי-רוסי 'פרוגרס', על ידי גורדין ואייזיק הורוויטש.
חברה
סוציאל-דמוקרטית רוסית
12.8.91
פילוג בקרב סאמאראזוויטיע. הסיבה היתה ויכוח האם על הארגון לתמוך בכל ארגון מהפכני
ברוסיה [כלומר להיות בלתי מפלגתי] או רק בארגונים ס"ד. אינגרמן היה בעמדה
השניה, ואילו מילר והורוויטש בראשונה.
322:
אינגרמן ונוספים פרשו והקימו ארגון בשם 'רוסישע ס"דטישע געזעלשאפט'. ב1907
שינה שמו הארגון ל'גרופע רוסלאנדער ס"דקראטען', והוא קיים עד היום.
UHT במסגרת הקונגרסים של האינטרנציונל הסוציאליסטי.
1891
שליחים לבריסל [קאהאן וסאניאל]. 1893 לציריך. [קאהאן ודה ליאון]
שליח
של UHT מעלה את השאלה היהודית
בקונגרס בבריסל
324:
השאלה הזו היתה סעיף 4 על סדר היום, ונוסחה בזו הלשון: מה מריכה להיות עמדת ארגוני
הפועלים בכל הארצות כלפי השאלה היהודית? קאהאן העלה את השאלה, והדבר עורר סערה.
נציג יהודי אחר, ויקטור אדלר מוינה, תהה מדוע העלו את השאלה בכלל, והסיבה היתה שעל
פי העמדה הסוציאליסטית לא היתה אמורה להיות כלל שאלה יהודית. את התשובה לשאלה ניסח
החבר וואלדערס מהמשלחת הבלגית: "אנו מחזיקים בדעה וסבורים שפועלי כל הארצות
צריכים לפעול במשותף נגד הסדר הקיים; שעל הפועלים דוברי היידיש בכל הארצות לפעול
במשותף עם תנועת הפועלים המקומית; שהאנטישמיות מטרתה לסכסך את מעמד הפועלים
ולהביאו להלחם בינו לבין עצמו; לפיכך אנו
משיבים לשאלת הפועלים האמריקנים דוברי היידיש שעל הקונגרס לשוב לסדר היום
שלו".
325:
שאלת שיטת היזע בקונגרס בריסל
שאלה זו
ענינה במיוחד את הפועלים היהודים מארהב ומאנגליה. בענין זה החליט הקונגרס ששיטה זו
חייבת בעשטריטען ווערען.
שליח
UHT בקונגרס ציריך
בקונגרס
זה עלתה שאלת הוצאת האנארכיסטים מהתנועה.
326:
קאהאן לקח תפקיד מרכזי בדיוני הקונגרס בשאלה זו, והשפיע על ההחלטה להרחיק את
האנארכיסטים.
פרק 5=
אנארכיסטים וסוציאליסטים באיגודים.
התחרות
ביניהם בעבודת ההסברה.
כבר
אמרנו בפרקים הקודמים ששני זרמים אלו התחרו ביניהם. כאן נציג כמה מהדרכים לתחרות
זו מחוץ למפלגה. שני הזרמים הקימו איגודי חינוך האנארכיסטים למשל הקימו ב1899 את
ה'ארבייטער בילדונגס-שוהלע' [פסקין, סטאון, און, אינגרמן]. במוסד זה למדו פועלים
כלכלה מדינית, היסטוריה של תנועת הפועלים, מדעי הטבע, סוציאליזם ועוד. בית הספר
התקיים כמה שנים ואחר מכן אורגן מחדש על ידי גורדין והימאוויטש תחת ה'אדיוקיישונל
ליג'. בנוסף אירגנו אסיפות, כינוסים וכד'. סייעו בהקמת איגודים. שלחו אגיטטורים
לטיולים.
327:
אגיטטורים ס"ד: קאהאן, זמטקין, פייגנבוים, מילר, הילקוויט. אגיט' אנר': ר
לואיס, מ קאהן, ה ווינבערג, ש פרעננער.
הפעילות
האנר' באיגודים עצמם.
פעילות
זו היתה בלתי טבעית עבורם, בניגוד לפעולת ההסברה.
328:
פרשייה המדגימה את הענין מ1890-91.
329:
הערת שוליים פרשיית אלכסנדר בקרמן שהתנגש בחייו של התעשיין הנרי פריק [שותף שך
קרנגי] ב23.7.92, לאחר שבשביתה שהחלה ביוני 92 צבא של 300 פינקרטונס שנשכר לשבור
שביתה הרג שובת. בקרמן נשפט ל22 שנה ושוחרר לאחר 14. בקרמן היה אנארכיסט וחבר
בקבוצת 'חלוצי החופש'].
330: מחלוקות
בין אנארכיסטים וסוציאליסטים באיגודים
זהו
המישור השני בו נאבקו שני הזרמים [הראשון: השפעה מחוץ לאיגודים ולמפלגה בדרכים
השונות שתוארו לעיל].
א.
קרע בשורות סדרי הדפוס [1891]
333:
ב. קרע בשורות החייטים. [1981]
335: ג.
מחלוקות אצל הקלוק מייקרס [1889-1890]
338:
המשבר של 1893
במציאות
של משבר כלכלי היה קשה לארגן איגודים ולכן היה קל יותר לאנארכיסטים להטיף ל'פעולות
מהפכניות' [טרור].
339:
הס"ד פתחו בדלנסי 91 תחנת-רווחה שנוהלה על ידי מילך, ושמשכה את תשומת ליבם של
העיתונים הכלליים כמו האיוונינג וורלד והסאן.
340:
פרק 6= התנועה בערים אחרות בשנות ה90-.
פילדלפיה.
347: שיקגו. 350: בולטימור. 352: בוסטון.
354:
פרק 7= ימי מפלגה [פארטיי טאג].
הועידה
האנרכיסטית השניה.
"כפי
שראינו התנועה הסוציאליסטית של הפועלים היהודים היתה עולם קטן [וועלטעלע] משל
עצמו".
355:
"..היו לה את הסיבות שלה, את ה בעדירפניסע שלה, את המאבק שלה. כך בכל הערים
בהן היתה תפ"י: לכולן היה אורגאן משלה עצמה, כולן הוציאו לאור ספרות תעמולה
ואגיטציה, וכולן ניסו לפעול עם אותו המון פועלים. בין פועלי ניו יורק היהודים היה
יותר דמיון וקרבה לפועלי פילדלפיה היהודים מאשר בינם לבין פועלי ניו יורק הלא
יהודים ". זו הסיבה להופעתו של מוסד ‘יום המפלגה' שהיה חשוב לסוצ' ולאנר'
היהודים כאחד. 25.12.90 הועידה השניה של האנרכיסטים היהודים באמריקה [הראשונה
ב1889 אך אז התוועדו שני הזרמים יחד ואז גם התפלגו], אליה הגיעו מניו יורק,
פילדלפיה, סט לואיס, שיקגו, ווילמינגטון, פיטסבורג, קנזס סיטי, נוארק, בוסטון
ולונדון. בועידה זו דנו במצב התנועה.
החגיגה
של 30 במאי
בדיוק
כפי שהנוצרים קבעו את יום א' כיום מיוחד כי ליהודים היה את יום השבת, כך קבעו
האנרכיסטים את ה30 במאי במקום ה1 במאי של הס"ד.
356:
ב1891 היו שני חגים במאי [1 ו30-], אך שנה לאחר מכן שכחו מכך האנרכיסטים.
ועידת
האנרכיסטים
25.12.91
ועידה שלישית שבה דנו בעיקר במצב פ.א.ש.
357: הועידה
השניה של הס"ד
4-7.10.90.
נציגי 26 ארגונים ובהם מאוגדים 14 אלף חברים. UHT וסקציית
סלפ מופיעים יחד. מוסכם להלחם בשיטת היזע, להכניס את הפועל המהגר למשפחת הפועלים
האמריקנית, ולהכיר להם את המצב הכלכלי-חברתי בתוכו הם יפעלו. כמו כן הוחלט לשלוח
מברק ברכה למפלגה הס"ד הגרמנית שעשתה אותו זמן את יום המפלגה שלה.
358: פדרציית
העבודה היהודית
הדבר
החשוב ביותר שעשתה הועידה היה החלטה ליצור גוף כלל ארצי בשם 'היברו לייבור
פדריישן'. היה זה ולד מת. לא היה לו סיכוי כל עוד בערים אחרות לא היו האיגודים
מאורגנים בארגון גג מקומי. המשרד היה בלודלו 81, ובעלי התפקידים היו קאהאן,
זמטקין, הילקוויט, פאללאק, וויימאן.
359: ועידות
1891, 1892
5.7.91,
17.4.92. ניו יורק רבתי ועוד כמה סקציות.
360:
24.12.92 יום המפלגה הרביעי. 50 נציגים של 21 ארגונים.
ימי
המפלגה ה5,6,7
בוסטון
30.12.93, 60 נציגים 23 ארגונים.
361:
25.12.94 בוסטון. 21 ארגונים 23 נציגים. החרפת המתח בשורות הס"ד לקראת יום
המפלגה ה7. 28.12.95. סכסוך בין הועידה
לפאב' אס'סן. בפרק מאוחר ומיוחד נספר על מה שהתרחש שם.
362:
פרק 8= ההאגדויות הארציות של האיגודים האמריקנים.
מסדר
ה'אבירים'.
364:
אפל
365:
השוואה בין שני הגופים
ראינו
כבר שלאפל לא היו לא את היתרונות ולא את החסרונות של האבירים. היתרון של האבירים
היה שהם לא הסתפקו במאבק לעיני יום-יום בלבד, אלא כללו במצעם כמה דרישות
סוציאליסטיות. כמו כן לא היו רק בעד איגודים מיקצועיים קטנים על פי עיסוק [קרעפט
יוניאניזמוס]
366:
אפילו התקיימו לוקאל אסמבליז של ענפים מסויימים; אבל כל הפועלים של עיר מסויימת
היו מאוגדים בדיסטריקט אסמבליז. מנקודת מבט סוציאליסטים היו לדברים אלו חשיבות
גדולה. אלא שרוב הפועלים באמריקה היו עסוקים בשאלות של היום ולא של מחר, והתענינו
יותר בקפיטליסט הקונקרטי מאשר בקפיטליזם בכללותו. לכן הלכו יותר מהם לפדרצייה
[אפל] מאשר למסדר [אבירים]. בעיה נוספת עם האבירים היתה ריכוזיותו וגישתו הרדיקלית
- לפחות להלכה. מכיוון שאפל היה ארגון המוני ראתה בו סלפ כר פורה לעבודת אגיטציה.
367:
כבר בועידת אפל 1885 הציעו הסוציאליסטים להעביר החלטה הקוראת למעמד הפועלים לפעול
פוליטית באופן בלתי תלוי. אמנם ההצעה לא התקבלה, אך ב1886 על רקע תסיסה ועליה
בסכסוכי עבודה, הצליחו להעביר החלטה ברוח דומה.
סלפ
נגד אפל
בועידת
דטרויט של אפל ב1890 המלחמה בין שני אלו היתה גלויה. הרקע היה מאבק בין שני ארגוני
על בניו יורק, סנטרל לייבור פדריישן, וסנטרל לייבור יוניון [מקורב יותר לסלפ].
הראשון התארגן ב1888 וב1889 ביקש צ'רטר
מאפל וגומפרס סירב בטענה שבקרב ארגון זה יש כמה איגודים השייכים לסלפ.
368:
סלפ ערער לאפל ושלח לועידה את סאניאל. גומפרס הצליח לקבל תמיכה של 1699 נגד 525
שלא לקבל את נציגותו של סאניאל. נצחון זה רק הוכיח עד כמה חזקה היתה השפעת סלפ על
תנועת העבודה.
השפעת
סלפ על האבירים
תחת
השפעתו של דה ליאון החליטה סלפ לפעול בקרב האבירים על מנת להופכו לארגון
סוציאליסטי. בשלב זה הארגון כבר נחלש ותמיכה של סלפ בו היתה חשובה ביותר.
369:
סלפ אכן סייעה למסדר בהקמת איגודים וסניפים. בניו יורק הלכה והתגברה השפעת
חברי
סלפ בסניפים [לוקאל אסמבליז] של האבירים. ב'עקסלסיור קלאב' היה ההרכב כולו של
סוציאליסטים. ב1893 הצליחו חברי סלפ להשתלט על הדיסטריקט אסמבלי מס' 49. כח הסלפ
היה כה גדול שפאודרלי המנהיג השמרן של האבירים חשש לאבד את שליטתו בארגון. השפעה
זו גם הביאה לכך שסאניאל נהיה לעורך של האורגאן של המסדר, 'גורנאל אוף נייטס אוף
לייבור' [בורגין מפנה לספרו של הילקוויט, 'ההיסטוריה של הסוציאליזם בארה"ב',
עמ' 268]. כל זה בהשפעת דה ליאון שב93' ערך את ה'די פיפל', והיה האיש בעל הכוח הרב
ביותר בועד הפועל, שגם החליט לשלוח אותו כנציג לקונגרס האינטרנציונל בציריך באותה
שנה.
קרע
באיגודים היהודיים בין תומכי שני ארגונים ארציים אלו
על רקע
מהלכי דה ליאון וסלפ החלה תסיסה בקרב איגודים יהודים וגרמנים.
370:
האבען זיך דייטשע און אידישע ארגונים אויף דה ליאון אויפפאדערונג גענומען אנשליסען
אן איהם [אן ארדען]. ההתנצחויות במסגרת
האיגודים היתה בשל הקמת איגודים מתחרים שהלכו לצד זה או אחר. למשל אצל עושי
הווסטים של יונייטד גרמנט וורקרס. ועוד
דוגמאות בשנים 94' 95'.
371:
האבענד בלאט נטה לכיוון האבירים, וועלכע איז געווען מעהר אדער וועניגער ראדיקאל,
אויף'ן ווארט יעדענפאלס: הגרנד מסטר סוורין הביע עמדה הקוראת לפעולה פוליטית בלתי
תלויה באמצעות שביתות וחרם. העיתון תקף את רייקערס נשיא 'יונייטד גארמנט וורקרס [UGW] בפילדלפיה שבזמן השביתה של עושי המעילים הוא הביא שוברי שביתה
[סקאבס]. מנגד היו חברים שגינו את דה ליאון ואת האבירים על שהם מקימים איגודים
מקבילים.
סלפ
יוצא נגד האבירים
ב1895
יצא דה ליאון למאבק גלוי נגד סוורין הגרנד מאסטר של האבירים מכיוון שהוא לא תמך
יותר בכך שאת אורגאן המסדר יערוך סוציאליסט, ובשל העובדה שהצהיר על עצמו כעל
פופוליסט, ובשל ביקורתו על הסוציאליסטים שאינם תומכים בבסיס הכסף. [בהערת שוליים
מסביר בורגין למה הכוונה: "הדמוקרטים והפופוליסטים תמכו בכסף זול. אזוי ווי
זילבער איז ביליג, האבען זיי געפאדערט, אז די רעגירונג זאל מאכען הויפטזעכליך
זילבער געלד (אנשטאט גאלד געלד)". המאבק היה כה חריף שדה ליאון לא הורשה
להיות ציר לועידת האבירים בשנה זו מטעם אס' דיסט' 49.
372:
ההחלטה היתה "לנער" החוצה את חברי סלפ מתוך האבירים [אפגעטרייסעלט].
החברים היהודים לא אהבו את העובדה שדה ליאון שלט עד כדי כך במפלגה ,וארועים אלו רק
חיזקו את התנגדותם כלפיו. ממחלוקות אלו הגיעו חברי סלפ למחלוקת שהביאה לפילוג
במפלגה.
פרק 9=
ההיסטוריה של הפילוג הראשון בסלפ
קרע
בארב' צייט' פאב' אס'סן
"הבה
נספר את ההיסטוריה של הפילוג לפי הסדר". המחלוקות החלו כבר ב92-93. הן רחשו
במרוצת השנים. עם הזמן נהיה קיר בין שני הצדדים, קיר שהביא לפרישת צד אחד. המצע
[האנושי] עליו נתהווה הקרע היה בערים בפרובינציה של ניו יורק, ובאופוזיציה שהיתה
בניו יורק כלפי אלו שעמדו ליד ההגה. רוב החברים, שלא היתה להם שום שייכות להוצאת
האבענד בלאט,
373:
[..] הביטו בחשדנות כלפי אלו שהיו מקורבים לעיתון. זה היה המצע. מה היו הסיבות
לפילוג? היו שלוש: התנצחויות אישיות, שאלות ארגוניות והבדלים בגישות עקרוניות.
שלושת אלו התערבבו זה בזה עד כדי כך שבשלב מסויים כבר אי אפשר היה להבחין בין
ענינים אישיים לשאלות עקרוניות. ההתנצחויות האישיות החלו כבר בימי הלייבור ליסאום
שנפתח בשמחה גדולה ב30.4.92 במטרה לתת לתפ"י בית משלה [גם הארב צייט נערך
שם].
374:
התנצחויות היו בין 'אינטליגנטים' [גראמאטנע] ל'לא אינטליגנטים' [בעזגראמאטנע].
ההנהלה
ומתנגדיה
ההנהלה
כללה את האישים הבאים: מילך, לוויצקי, ס קופער, שטיינברוך, סמיליאנסקי, האחים
ווינמאן, פרוסלין. המתח בין הסוציאליסטים
לבין האיגודים של UHT היה גדול, שכן הראשונים חשו בצדק שהם סייעו
להקים את האחרונים שהלכו
375:
[..] ואימצו קו שמרני-גומפרסיאני. השאלה שעלתה היתה כיצד להאבק בגומפרסיזם. הנהלת
העיתון אחזה בדעה שיש להלחם באיגודים הלא סוציאליסטים ביד חזקה. מתנגדיהם טענו
שפעולה זו באה לחזק אינטרסים מפלגתיים צרים, שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים של
התנועה בכללותה.
פון
איין זייט האבען אלזא געקעמפפט די 'פראסטע' מיטגלידער מיט די אינטליגנטען, מיט די
זאגענאנטע פיררס, וועלכע זיי האבען ניט געוואלט ערלויבן נאך מעהר ארויפצוהויבען
זיך איבער דער מאסע; פון א צוויטער זייט איז אנגעגאנגען א קאמפף געגען דעם
פארוואלטונגס-ראטה און זיינע אנהענגער פאר זייער יוניאן-פאליטיק. [מצד אחד פשוטים
נגד אינטליגנטים. מצד שני אופוזיציה להנהלת העיתון ולמדיניות האיגודים שלה].
בראש
מתנגדי ההנהלה היה מילר שב1893 זעם על שהעיתון פרסם דוח של איגוד אותו ייצג באופן
שלא מצא חן בעיני חבריו [15.9.93].
376:
בענין מדיניות האיגודים התנהל מאבק על מינוי מזכיר UHT, בין מילך
שייצג את העמדה הנוקשה, לבין וויינשטיין. בתמיכתו של קאהאן שהיה מן האגיטטורים
הבולטים שהקימו את האיגודים, ושלכן היה בדעת הנהלת העיתון, נבחר מילך.
הטקטיקה
של דה ליאון ושיטות המאבק
דה
ליאון היה פנט. מבחינתו אדם היה או סוציאליסטים או פייקר. כלומר או בעדו או נגדו.
377:
בעוד שבניו יורק היה קל יותר לאגד רק חברים סוציאליסטים, בערים בפרובינציה היה קשה
יותר. לכן האופוזיציה לדה ליאון בענין המדיניות כלפי האיגודים התבססה בעיקר
בפרובינציה. זה היה הרקע למה שהתרחש ביום המפלגה בניוארק, 30.12.93 עד 1.1.94.
יום
המפלגה בניוארק
מילר
העלה שם את הטענה שהפאב אס'סן גונב לחברים את העיתון, ושוב עלה הויכוח על המדיניות
כלפי האיגודים. הוחלט לקבל שוב את ההחלטה מיום המפלגה הקודם, לפיה על חברי הסקציה
המפלגתית להשתייך לאיגוד שלהם. העימות לפיכך היה בשאלת האס'סן.
378:
ההאשמה בדבר הקליקה. וגם שאין דוחות כספיים. הוחלט לפתוח את השורות לעוד חברים
[הפניה לארבייטער צייטונג 26.1.94].
מלחמתו
של קאהאן נגד דה ליאון ויום המפלגה בבוסטון
ההחלטה
הזו לא סגרה את הקרע. ויכוח קונקרטי נשאר אודות האופן בו יש לארגן את העיתון.
העמדה האופוזיציונרית טענה שיש לארגן את העיתון לא באס'סן אלא בגוף בו ייוצגו כל
הארגונים הסוציאליסטים. זו היתה עמדתו של קאהאן.
379:
כפי שראינו קודם השפעתו של דה ליאון הלכה וגברה, וקאהאן כמו רבים אחרים חששו לעתיד
התנועה אם מגמה זו תמשיך. קאהאן מציע בכינוס של אזורי הבחירה 2.3.4.5 ברח' דלנסי
142 הצעת החלטה שמשמעותה הקטנת ההשפעה של דה ליאון במפלגה ובעיתון. מתנגדי קאהאן
בכינוס שלא רצו שהשפעתו שלו תגדל באס'סן הצביעו נגדו. [שים לב!! ספר של מילך או בחוות הדעת של
ה15.1.97 מצויינת סבה נוספת: הרחקתו של סד'רן שתמך גלויות בפופוליסטים. כאן זה לא
מוזכר]. העובדה שקאהאן כעורך הארב צייט יצא נגד האס'סן הגדילה את מספר מתנגדיו.
ביום המפלגה של 1894 שהתקיים בבוסטון, עלה הרעיון להוציא לאור את האבענדבלאט כדי
להאבק בטאגעבלאט, אך גם עלתה הצעת הבוסטונאים להפסיק את הגישה השלילית כלפי
איגודים לא סוציאליסטים.
380:
למרות הויכוחים החריפים ההצעה שהתקבלה קראה לכל החברים לתמוך בארבייטער צייטונג
ובאבענד בלאט.
וינצ'בסקי
וה'אמת' של בוסטון
למרות
החלטה זו החליטו הבוסטונאים להקים עיתון משלהם. בסוף 1894 הגיע וינ' הסבא של
התנועה מלונדון, והסכים לקבל את עריכת העיתון 'אמת' שמבחינת הבוסטונאים היה אמור
להיות נספח לאבענד בלאט.
הפולמוס
בין 'אבענד בלאט' ל'אמת'
9.8.95,
גליון 15 של 'אמת', המאמר של וינצ'בסקי, בו הוא טוען שנפלה מרה שחורה בתנועה. לכן
הוא שואל האם התנועה עצלה או שהיא עושה עצמה עצלה? במאמר הבא תקף את הדה ליאוניזם
ודרש חופש ביטוי וחופש עיתונות.
381:
האבענד בלאט ענה ל'אמת' שהוא עיתון שמטרתו לשעשע..אז זיין רדקטור איז בלויז א
געפיהלס-מענש און קען ניט אריינדרינגען טיעף אין די באדייטונג פון דער בעוועגונג,
און אז מיט זיינע אנצוהערענישען וועגען עפעס 'פוילקייט', אהן דייטליכע ערקלערונג
וואס אן ווען, ווארפט ער נאר א חשד אויף די בעוועגונג און מאכט די אויסערע וועלט
דענקען ווער ווייס וואס דארטען קומט פאר ביי די סאציאליסטן אין געהיים. עמדה זו רק
ליבתה את הויכוח. זמטקין ועוד חברים תמכו בוינצ'בסקי, שפרסם בגליון 17 עוד מאמר בו
תבע עוד אור ועוד אויר ופתיחת חלונות בתנועה. בגליון 22 פורסם מכתב תגובה של מילך
מה'קליקה’ תחת הכותרת 'ביקורת עצמית וסתם ביקורת', בו טען שהביקורת של וינצ'בסקי
היא ללא בסיס וללא חשיבה.
382:
העימות החריף עד כדי כך שאנשי בוסטון ו'אמת' דרשו דיון על עיתונות המפלגה, וגם
דרשו רה-ארגון של התנועה. כמו כן תבעו שהדיון לא יתקיים בועידה אלא ביום מפלגה
[שכן אז יכלו גם להגיע נציגים מערים קטנות אחרות].
יום
המפלגה בניו יורק
28.12.95-1.1.96
. קאהאן ווינצ'בסקי נגד האס'סן. 32 בעד 22 נגד מחליטים שלא לקבל מפריעים מן
האיגודים [פארשטעהער פון יוניאנס]. ההחלטות ביום המפלגה: איחוד אמת ואבענד בלאט;
האבענד בלאט יהיה יותר סוציאליסטי; הכותבים באבענד ובארב' יתישרו לפי הקו של
ההנהלה;
383:
חלון פתוח ועיתונות חופשית; קראנץ יהיה העורך. עוד שאלות נדונו אך המרכזית שבהן
היתה שאלת האס'סן. הביקורת הרגילה היתה
שזו מונעת קבלת חבריםן חדשים ולא מציגה את דוחותיה. האס'סן האשימה מצידה את קאהאן
כקפריזי ואת וינצ'בסקי שהוא חותר תחת האס'סן כי לא מונה לעורך.
384: ועדת
הבוררות בין 'יום המפלגה' לפאב' אס'סן
מקבלים
את הצעתו של פייגנבוים להקים ועדה כזו בראשות הועד הפועל הארצי. חמשת החברים.
תמיכת קאהאן. 9.1.96 ישיבה ראשונה. נציגי יום המפלגה קאהאן, פייגנבוים, זמטקין,
פסקין, וינצ'בסקי. האס'סן קראנץ קופער, אייבלסון, וויינשטיין, הארקאוו. אנשי ועדת יום המפלגה לא התיימרו להציג עמדה
אחידה. קאהאן למשל לא קיבל את עמדת וינצ'בסקי בנושא העיתונות החופשית. פייגנבוים
טען למשל שמבחינתו האבענד בלאט מספיק סוציאליסטי.
385:
לעומת זאת הועדה שייצגה את האס'סן היתה מאוחדת בדעתה לחלוטין.
פסק
הדין של ועדת הבוררות
חזרה על
שטרקמן. מה שאלה עצמה הועדה ומה היו תשובותיה.
386: ארב צייט מוכרז אורגאן רשמי של המפלגה. פורסם ב20.1.96 בגליון
22 של ארב צייט.
387:
בגליון 23 נכתב שהעיתון הוא אורגאן רשמי של המפלגה ושל UHT.
סושיאליסט
טרייד און לייבור אללייענס
לאחר
הסכסוך של דה ליאון עם האבירים הוא החליט להקים את סטלא, בדצמבר 95', והצהיר שמטרת
הארגון החדש הוא להחליף את שני הארגונים הישנים שנאבקים בקפיטל תוך הותרת
הקפיטליזם על מכונו. דה ליאון אמר שהדרך להילחם בקפיטליזם הוא דרך הקלפי.
388:
הצלחתו הראשונית היתה גדולה מאד. UHT הצטרף אליו עם 25 איגודים, סנטרל לייבור
פדריישן עם 27, שיקגו עם 8, סן פרנציסקו ועוד. גם הארב צייט פאב אס'סן קיבל
צ'רטר. הפעראייניגטע דייטשע געווערקשאפטען
לא הצטרף. ביום המפלגה ה9 של סלפ ביולי 1896 נהנה דה ליאון מתמיכה של 70 לעומת 6.
389: הארב
צייט ראה עצמו כחלק מסטלא כפי שהדבר הופיע בגליון 29 , שיצא ביולי 1896. בחודש זה
כינס סטלא את ועידתו הראשונה בה היו מיוצגים 61 חברים. רבים מהאיגודים יהודים. סלפ
ייוצגה באיגודים, בסניפים ובועידה. בין החברים שררה הסכמה שאף מפלגה לא תזכה
לתמיכתם להוציא את סלפ.
חוסר
שביעות הרצון של האופוזיציה מהסטלא ועם פסק הדין של ועדת הבוררות
390:
סיבה אחת שהקמת סטלא פירושו מתן הכשר לייסוד איגודים מקבילים. סיבה שניה שארגון
כזה מחזק את השפעת דה ליאון בתנועה.
391: עם
התחדשות הסכסוך תבעה האופוזיציה כינוס יום מפלגה בו ייושב אחת ולתמיד . קראנץ פעל
נגד כינוס כזה.
'שאלת
היום' של קאהאן
האופוזיציה
תבעה שהעיתון ימסר לידי הארגונים היהודים. תביעה זו נוסחה על ידי קאהאן במאמר
שפירסם בצוקונפט ביולי 1896. שם השווה קאהאן את האס'סן ל'האוס אוף לורדס'.
392:
המאמר עורר כעס רב ותגובות נגד. בין השאר של מילך שטען שאין כלל 'שאלת היום'.
393: השביתה
בפטרבורג
שני
ארועים החלישו למדי את הקרע. אחד מהם היה
שביתה של 40 אלף פועלים ברוסיה, דבר שמשך כרגיל את תשומת לב התנועה
בארה"ב. אורגנו אסיפות תמיכה בשובתים ותשומת הלב הופנתה לשם.
הועידה
ה9- של סלפ
הארוע
השני היה ועידה זו. כזכור קיבלה ועדת הבוררות החלטה לפיה הארב' צייט הוא אורגאן של
המפלגה, אך האופוזיציה המשיכה בסרובה לקבל החלטה זו. לפיכך קיבלה הועידה החלטה שלא
להתערב בענין העיתון היהודי.
394: האס'סן
עושה צעד לקראת שלום
הצעד
היה פתיחת שורות. הצעד לא התקבל כמספיק. ב21 ליוני קיבל הסניף של מחוז 4 החלטה
להקים 'פרעס קלובס'. החלטה זו התקבלה ברוב של 115 נגד 10.
תפקידו
של לואי מילר כעושה שלום
חזר
מאירופה.
395:
השפיע על זמטקין, וינצ'בסקי, ובעיקר על קאהאן שהיה חברו הטוב ללכת לקראת האס'סן
ולעשות שלום.
הסכם
השלום
הוסכם
ששני הצדדים ישלחו נציגים לועדה שתנסח הסכם שלום. הוחלט להקים ועדת תלונות בת 5
חברים. מילך הציע שהרכבה יהיה של 2 מהרוב ושלושה מהמיעוט.
396: 'אבענד
בלאט' של יום א'
במקום
הארב צייט יצא לאור אבענד בלאט של יום א' בו השתתפו כל הכותבים. הראשון 6.9.96 ובו
מאמרים של מילר, קאהאן, זמטקין, וינצ'בסקי, דה ליאון, ברנוב וקראנץ, וגם אדלאידה
קיען [אשת זמטקין].
אי
שביעות רצון וקרעים מאוחרים יותר
המאבקים
המשיכו בשורות וגם אצל הגנרלים. קאהאן למשל לא הפסיק להאבק בדה ליאון.
397: גם
וינצ'בסקי המשיך לפרסם מאמרים בעיתונים אחרים, ומילר איבד את רוח השלום שלו וחזר
להיות מילר הצודק של 1889 ו1893.
הקמפיין
של דה ליאון ב1896
במצב זה
כל דבר היה סיבה למריבה ולקרע. כך גם הקמפיין. דה ליאון היה מועמד [לקונגרס?] מטעם
מחוז בחירה 9 ואלכסנדר יונס מטעם מחוז 12. הארב' צייט נתן תמיכה יותר גדולה לדה
ליאון מאשר ליונס. האופוזיציה טענה נגד האס'סן שמצב התמיכה הוא כזה כי יונס לא
תומך בעמדת דה ליאון בענין האיגודים. האס'סן ענה שמצב התמיכה כזה מכיוון שסיכוייו
של דה ליאון טובים יותר. המקור המרכזי לחוסר שביעות הרצון, לדמורליזציה ולקרעים
היה ענין האיגודים האופוזיציונים.
איגודים
אופוזיציונים
398:
סטלא
השפיעה באופן רציני ביותר על הרחוב היהודי. דוגמאות להשפעה באיגודים וליצירת
איגודים אופוזיציונרים בענפי מחט למיניהם.
399: המאבק
בין סדרי הדפוס לUHT
פרשייה.
פרק 10=
הפילוג בחלק היהודי של סלפ.
המצב
הפסיכולוגי לפני הפילוג.
400: שני הצדדים התכוננו
להאיבק על הבכורה באס'סן. הפגישה התקיימה בשדרה A מס'
28-30. בעלי התפקידים היו סך הכל 36, מהם 30 שהזדהו עם האופוזיציה. על פי הסכם
השלום היה קל יותר להצטרף לאס'סן, כך שכוונת האופוזיציה להוות רוב לא היתה אמורה
להיות קשה למימוש. המצב הפסיכולוגי אבל היה של חוסר אמון מוחלט בין הצדדים.
401:
הלויאליסטים חששו במיוחד מכך שאם מילר יעמוד בראש האבענד בלאט הוא ינהיגו בדרך של
פשרה עם המפלגות הקפיטליסטיות. הם לא יכלו לשכוח את העובדה שבבחירות 1894 הצביע
מילר בעד מועמד קפיטליסטי (רקורדר גוף). לכן הם רצו למנוע מהפכה בניהול העיתון.
ההבדל
המרכזי בין שני הצדדים: די לאיאלע האבען געהאט צוטרויען צו די פערוואלטער פון דער
צייטונג, די אפאזיציאן ניט; די אפאזיציאנערן האבען געהאט צוטרויען צו אלע זייערע
פיהרער, די לאיאלע ניט. [תרגום: לאלו לא היה אמון באלו].
הפגישה
של ה7 בינואר 1897
שלוסברג
מזכיר האס'סן מואשם במחיקת חברים חדשים.
402:
הויכוח על יושב הראש. ספירת הקולות. [הפניה של בורגין לדו"ח של פייגנבוים
באבענד בלאט 21.1.97]
403:
מניעת כניסת חברים חדשים בטענה שלא שילמו דמי חבר.
האופוזיציונרים
עוזבים את האסיפה
404:
מילר קורא לחברים לצאת. "גענאסען, קומט!". בין הנשארים: קופער [שנבחר
ליו"ר האסיפה], האחים ווימאן, קראנץ, ס פולק, ל לויצקי, מ סמילנסקי, מילך, מ
פין, א הינדעס, פייגנבוים, שלוסברג, בודינוב, ס שפיז, י מינץ, י מגידוב, ל מאלקיעל,
אב עפשטיין, מ לינטרוב, י המר. דארטען
זיינען געווען 20 מיטגלידער פון וועלכע אייניגע זיינען געווען פון די לאיאלע, און
אנדערע האבען בעלאנגט צו דער אפאזיציאן. ברשימה הזו היו וויינשטיין, האלפערן,
שטיינברוך, גוניקמן, רוזנאואר ועוד. לאחר
הפרישה דנו הנותרים בדרך בה יש לפעול נגד האופוזיציה. היו שטענו שהביקורת שלה על
כך שהאבענד בלאט אינו סוצ' מספיק, נכונה. הוחלט למנות ועדה שלנהל את המאבק
באופוזיציה. בועדה היו בין השאר פייגנבוים והלפרן.
"גילוי
הדעת של ה52-"
מילר
'התנפל' [באפאלמעכטיגט] לכתוב את גילוי הדעת. פורסם ב15.1.97 ובו פניה לציבור
הרחב. רשימה של חלק מהשמות. ה קינג שחתום
על גילוי הדעת פרסם באבענד בלאט באותו יום מחאה נגדו. אבענדבלאט הכחישו ב21.1.97
את ההאשמות של האויפרוף [גילוי הדעת] ומילר לא השיב. מאוחר יותר הודה מילר למחצה
שהדברים היו חפוזים ורגוזים. [בהמשך דן בורגין בסגנון הבוטה של גילוי הדעת].
406: על
ההחלטה להקים איגוד של עיתון סוצ'.
העיתונות
היהודית קפיטליסטית על הפילוג
טאגעבלאט
[מזוזה צייטונג] פרסם ב17.1 את גילוי הדעת מלווה בפרשנות משלו.
407:
המאניפסט של האס'סן
ביום ה'
21.1 פורסם באבענד בלאט מאמר תגובה תחת
הכותרת "אן אלע זעלבסטדענקענדע ארבייטער", ובו תשובות לרוב
האשמות האויפרוף. גם מסמך זה לא נקי ממלים חריפות. מלבד זה פורסם מניפסט שנכתב
ב15.1.97. מסמך זה כתוב בפרוטרוט וסוקר את כל הסיכסוך מנקודת מבט של האס'סן כמובן.
מאות חברי תנועה לא ידעו באיזה צד לתמוך, וגוף שכלל 223 חברים ושנקרא
"סוציליסטישער ארבייטער קמפיין קלוב" יזם מפגש המוני ל22.1 בו יציגו שני
הצדדים את עמדותיהם. במקביל האופוזיציה ארגנה כינוס כזה משל עצמה. בכינוס זה הודה
מילר שהוא כתב את הדברים מתוך חפזון וחמימות מוח.
408:
פרק 11= ייסוד הפארווערטס
איגוד
העיתון הסוציאליסטי
קאהאן
וזמטקין יוצאים לסיור לאסוף תרומות ולהסביר את חיוניות העיתון.
היחס
מצד הערים בפרובינציה
תגובות
מעורבות חלוקה בין לויאליסטים לאופוזיציונרים. בוסטון בעד עיתון חדש סן פרנציסקו
מגנה את הרעיון.
409: ועידה
ראשונה של מועדוני-עיתון ואיגודים
שבת
ויום א, 30-31.1.97, וואלהאללא. 11 מועדונים מיוצגים מניו יורק וערים אחרות. וגם
ברדרהוד אוף טיילורז, ני פנטס מייקרס יוניון, ווסט-מייקרס מניו יורק, UHT מפילדלפיה, ועוד 8 ארגונים. סך הכל 23. בין השאר הוחלט שם שבאיגוד
יתקבלו רק גופים הנאמנים לסוצ' כפי שנוסח בועידה ה9- של סלפ. הצעת וינצ'בסקי בדבר
עיתונות חופשית התקבלה ברוב 33-5. מילר הציע לתבוע את העברת הארב' צייט' לידי
ארגוני הפועלים ולא להקים עיתון חדש.
410:
הוחלט לשלוח ועדה של 5 חברים לאס'סן ולהציג בפניהם תביעה זו. ביום השני של הועידה
דנו על האופן בו יתארגן איגוד העיתון. סוכם שבהנהלה ייוצגו כל האיגודים
הסוציאליסטים. סוכם גם שלא לאפשר לחברים המשתכרים מהעיתון להיות חברי הנהלה. על פי
הצעת וינצ'בסקי הוסכם להקים ועדת היגוי למערכת שכללה את מילר, קאהאן, זמטקין,
וינצ'בסקי, צזר. בכך\על כן היא הבינה\הכירה שהאס'סן לא תוותר על עיתוניה.
הכינוס
בתאטרון טהאליא
ארגון
בשם 'וואיס אוף לייבור' אירגן אספת עם לכבוד הועידה בתאטרון הנ"ל, ובה נכחו
רבים מתומכי האס'סן שהפריעו למהלכה התקין, וכנראה אפילו הכריזו על שרפה על מנת
ליצור פניקה.
411:
כתגובה לאסיפת עם זו ארגן האס'סן אסיפה משלו ותכנן לממשה ב7.2.97, באותו אולם.
האופוזיציה ארגנה לאותו ערב ממש אסיפת עם באולם ווינדזור, ולכן הגיעו רק מעט אנשים
לכינוס של האס'סן, לעומת רבים שהלכו לאסיפה של האופוזיציה שם הוצג בפניהם 'עיתון
חי'.
עיתון
מדובר [די געשפראכענע צייטונג]
באסיפה
הזו חולק חוזר ובו הצהרת הכוונות לגבי העיתון ונאמר שיצא תוך חודשיים. עד אז תקח
על עצמה הפרעס פעראיין להוציא לאור עיתון מדובר, כלומר נאומים במקום מאמרים,
ונואמים במקום כותבי מאמרים.
412:
תוכן הענינים הרשום של הגליון הראשון: 1. שיר מאת וינצ'בסקי 2. מאמר מערכת של מילר
3. השבוע מאת דוד ברנשטיין 4. זמטקין על תאוריית ערך העודף של מארקס 5. ניצוצות
מאת וו ליעף ופיין 6. פולמוס מאת צעזאר וליליינבלום 7. פליטון מאת הפילוסוף המשוגע
[וינצ'בסקי] 8. דוח מהאיגודים מאת ס ברמן 9. הסדרה מאת המגיד הפרולטרי [קאהאן] 10.
קולות מהעם, מאת חבר ב'וואיס אוף לייבור' 11. מכתבים וחדשות 12. תיבת דואר 13.
מודעות ופרסומות.
אסיפת
ה'לויאליסטים'
בה נאמו
הלפרן, דה ליאון, שליטער [העורך של הוואלקס צייטונג], פייגנבוים, גירדזנסקי. הטענה
העיקרית היתה שעיתון סוצ' אמיתי לא צריך להיות מנוהל על ידי ה’עם' אלא על ידי
ארגון מיוחד, בפיקוח המפלגה. יונס שלח מכתב ובו כותב שהוא לא יכול להיות לצד זה או
אחר בפילוג הנוכחי.
אלכסנדר
יונס והאופוזיציה
יונס
היה היחיד מהנהגת סלפ שהיה בעד האופוזיציה, אם כי לא הסכים לכל עמדותיה. למשל
בענין עיתונות המפלגה. ב4.2.97 כתב מאמר באבענד בלאט בנושא זה.
413:
הוא לא הסכים עם עמדת 'חופש הביקורת' של וינצ'בסקי. לדעתו על עיתון מפלגתי להוליך
קו אידאולוגי ברור, ולא לפרסם כל דעה. מאידך היה כדעת האופוזיציה בענין האיגודים.
הוא ביקר נחרצות את סטלא ואת האיגודים הכפולים, כמו גם את הטקטיקה של דה ליאון.
יונס היה היחיד שהיה לו ענין עמוק בחלק היהודי של התנועה. למרות קירבתו לאופוזיציה
הוא לא עיין את האס'סן.
נסיון
לעשות שלום
אורגנו
אסיפות ויכוחים בין שני הצדדים. למשל וינצ'בסקי VS פייגנבוים
27.2.97. אבל חברים רבים קיוו שאפשר לעשות שלום, והסקציה של ניו יורק יזמה צעד כזה
בחסות האבענד בלאט.
414: גם
NEC של סלפ עשתה צעד בכיוון. הנרי קוהן מזכיר סלפ יצא ב30.3 בהצעה
לפיה כל הסקציות וכל חברי סלפ יצביעו על ההצעה שהעיתון יצא בחסות האס'סן אך בפיקוח
המפלגה. ההצבעה היתה אמורה להיות לא מאוחר מ20.5.97.
הופעת
ה'פארווערטס'
20.5
היה מאוחר מדי. למרות כל המאמצים להשכין שלום העוינות הבין צדדית לא שכחה והוצאת
עיתון מטעם האופוזיציה היתה בלתי נמנעת.
415: ההתלהבות
מייסוד הפארווערטס
מלבד
עיתון יומי יצאה מהדורת יום א' בצורה של ברושור. מהדורת יום א' הראשונה 2.5, וכתבו
בו יונס, קאהאן, וינצ'בסקי, קאספע, גורדין.
עריכת
העיתון החדש
מהר מאד
החלו חילוקי דעות בין קאהאן לבין יתר המנהיגים באשר לדרך בה יש להוביל את העיתון.
כפי שכבר אמרנו האופוזיציה היתה מאוחדת רק בענין ההתנגדות לאס'סן. ביתר הענינים
היו חילוקי דעות. קאהאן אמר שאם לא מקבלים את דעתו הוא רואה לעצמו זכות לפרוש.
416:
משלא התקבלה דעתו הוא מצא תואנה בדמות נתוח דחוף ופרש.
פרק 12=
האופוזיציה נכנסת לסוציאל-דמוקרטיה של אמריקה
סלפ
מארגנת מחדש את מחוזות האופוזיציה [שבהם יש לאלו אחיזה]
הועד
המרכזי של סלפ של ניו יורק רבתי החליט לנקוט בצעדים נגד האופוזיציה שרוחה הלכה
ושרתה בכל העיר ובערים קטנות גם כן. האופן בו השפיעה האופוזיציה היתה באמצעות
מועדוני עיתונים. סלפ החליטה ללחום בתופעה על ידי סגירת הסניפים ופתיחתם
מחדש. 26.6 פגישה בנדון.
417:
'ריאורגניזציה' היה לשון נקייה להחלטה להרחיק מהמפלגה את האופוזיציונרים. 1.7
כינוס בוואלהאללה של חברי סלפ המקבלים החלטות בכיוון של רהאירגון.
הועידה
השניה של סטלא
5.7.97
ועידה שניה של סטלא בבוסטון. הוחלט לגרש את סניף 5 של סטלא מפילדלפיה [אנשי UHT] על שהתאגדו יחד עם האופוזיציה. משמעות הענין היתה שהמפלגה וסטלא
עושים יד אחת להוציא את האופוזיציה ואת הרוח האופוזיציונרית מהתנועה.
יוג'ין
דבס
418:
כבר הבהרנו בפרקים הקודמים שכמה מנהיגים של האופוזיציה דיברו על מפלגה אחרת. כאשר
הרבה חברים סולקו מסלפ החלו חברי אופוזיציה רבים מתענינים בסדא. מיד אחר כך הצטרפה
האופוזיציה לסדא. הבה נספר בקצרה על תולדות המפלגה הזו ועל האיש שייסד אותה, דבס.
[מספר על דבס].
419:
ב1896 דיבר דבס בפני קהל רב בניו יורק. העיתונים הסוציאליסטים כתבו בשמחה שהוא
דיבר כסוציאליסט.
ה
ס.ד.א
אבל דבס
לא היה סוציאליסט מובהק. הוא אמנם קיבל את העקרון של פעולה פוליטית, אך לא ראה
הכרח במפלגת פועלים בלתי תלויה. ב96' הוא תמך בבראין ובפופוליסטים. אך בינואר הוא
הכריז על עצמו כעל סוציאליסט. היה שותף בקאמינג ניישן. 18.6.97 קאמינג ניישן
והאמלגמייטד אמריקן ריילוויי יוניון מכנסים ועידה בשיקגו ושם קוראים למפלגה בשמה
סדא.
420: התכנית
של סדא
מפלגה
של סוציאליזם אוטופיסטי, של 'הארץ-גענוסען'. השמטה של 'מלחמת המעמדות' מהמצע.
קריאה לאזרחים הישרים והתמימים לתמוך בהם. העקרונות סוציאליסטים אך התכנית
פנטסטית. למשל הרעיון של ייסוד התיישבות במדינה במערב [הפניה לספר של הילקוויט].
421:
בשל חוסר הבהירות של המצע הצטרפו לסדא המון גורמים רדיקלים שונים ומשונים, כמו
אנרכיסטים, פופוליסטים וכו'. המרחק בין גורמים אלו היה כרחוק מזרח ממערב. למשל היו
במפלגה אישים כמו אינגרמן [מרקסיסט-פלכנוביסט לא מתפשר], אמה גולדמן [מתנגדת חריפה
לסוציאליזם המדעי המהפכני], אייזיק הורוויטש [מלומד ופעיל פוליטי, שהיה במפורש בעד
פשרות ומצא עצמו בשורות הפופוליסטים] וברונדס [אנרכיסט שלחם בחריפות נגד
הסוציאליסטים].
חוסר
שביעות רצון מהדה-ליאוניזם גם בסניפים הגרמנים
סניפים
24 ו32- של המפלגה, וגם יונס שהוזכר קודם.
422: דה
ליאון רצה לשלוט בנעשה בסניפים. פיתח צנטרליזם שמגמתו היתה גם פיקוח על מה נאמר
בסניפים. אינגרמן איש סניף 24, ובסניף זה סתמו את פיו של חבר שמתח ביקורת על
המפלגה.
"דער
מאארען [MOOREN?] קלוב"
אינגרמן
ועוד כמה חברים פורשים מהסניף שלהם, מקימים את הארגון הנ"ל, ומוציאים עיתון
שהוא בדיוק המקביל של הפארווערטס [גראס ניו יורק ארבייטער צייטונג]. העורך
אינגרמן.
סניפי
סדא בניו יורק
לאחר
ועידת שיקגו מתארגנים סניפי סדא בניו יורק. סניף 1 הוא הסניף של הדוקטורים:
הורוויטש ["פופוליסט ידוע"], אלינקוב [גם פופוליסט], רייבסקי, קפלן,
ברונדס, מאיר לונדון ועוד.
423:
סניף בהרלם [אינגרמן], סניף בברוקלין [בוטשער ומעילי]. הרבה סוציאליסטים פורשים
מסלפ מיאוש ומצטרפים במכוון לסדא, למרות חסרונותיו העקרוניים, שכן היה זה ארגון
אמריקני שנוסד על ידי פועלים אמריקנים כמו דבס, ולא על ידי חצי-בורגנים
אינטלקטואלים מהגרים. המצטרפים הללו קיוו 'לקדוח מבפנים' כנגד הסוציאליזם
האוטופיסטי שאפיין את סדא.
איחוד
האופוזיציה היהודית עם סדא
האיחוד
הזה בא בעקבות הריאורגניזציה של סניפי סלפ בניו יורק ועוד כמה ערים.
424:
הריארגון הביא להרחקת חברי סלפ שהצטרפו ל'פרעסס קלובס'. המורחקים ארגנו כינוס
ב31.7.97, ואליו הגיעו נציגי סניף 1 של סדא [הורוויטש, לונדון וברונדס] והציעו
לאופוזיציה להצטרף אליהם. שתי שאלות עמדו על סדר היום: מה על המורחקים לעשות? כיצד
על הלא מורחקים לפעול? על השאלה הראשונה היו שאמרו שיש לפעול נגד הצעד של סלפ על
ידי פניה למזכירות הארצית. מתנגדי ההצעה -ביניהם מילר וקאהאן - אמרו שיש סדא ולכן
אין לשוב לסלפ. גם לונדון נאם ברוח דברים אלו. הוחלט שלא לפנות לועד הפועל של סלפ.
425:
הלא-מורחקים היו מעטים, שכן אלו השתייכו לסניפים לא לחלוטין יהודים, ולכן
הריאורגניזציה לא חלה עליהם. הם התלבטו בועידה בשאלה האם להרחיק עצמם. מילר,
וינצ'בסקי, הורוויטש וקאהאן עודדו אותם
לפרוש בעצמם. אחדים דיבור נגד סדא בשל האוטופיזם שלה, אחרים בשל העובדה שאישים כמו
ברונדס שנלחמו בהם בעבר הצטרפו למפלגה זו. זמטקין היה מראשי המתנגדים לאיחוד. מילר
וקאהאן דיברו על מקוריותה של סדא כמפלגה אמריקנית, כמניע להצטרפות. השניים טענו
שכאשר יהיו האופוזיציונרים חלק מהמפלגה הם יוכלו להיאבק מבפנים נגד האוטופיזם
והתכנית להתיישבות. הרוב קיבל את דעתם וכך נהיה האיחוד.
די
אויס אופוזיציון
כולם
היו מרוצים. האופוזיציה קיבלה יסוד תחת רגליה.
426:
כפי שכתב הפארווערטס האופוזיציה נהייתה לאויס-אופוזיציה. סדא קיבלה תרומה משמעותית
בדמותם של סוציאליסטים מהמזרח.
פרק 13=
המאבק של האגפים היהודים של שני המפלגות הסוציאליסטיות
הפולמוס
בין ה'אבעדנבלאט' ל'פארווערטס'.
האבענד
בלאט לעג [האט חוזק געמאכט] למפלגת דבס ולאויס-אופוזיציה. הכינוס של ה31.7 כונה
'דגל מחנה יהודה'. 6.8.97 פייגנבוים מפרסם מאמר ובו 10 דברות שמסבירות מדוע על
הפורשים לשוב לסלפ. [סדא לא מספיק סוצ', לא מחוברת לאיגודים כמו סלפ, הערים
בפרובינציה יצאו נגד הפארווערטס כפי שיצאו קודם נגד הבלאט].
427:
מילר השיב בפארווערטס שסדא היא מפלגה סוציאליסטית כשרה. באיגודים החל ויכוח במי
לתמוך. בינתיים הלכו והתקרבו בחירות נובמבר לראשות העיר, וסלפ העמידו את סאניאל
כמועמד. אנשי סדא בניו יורק רצו להציב מועמד נגדו, אך בלחץ הועד הפועל של סדא
בשיקגו, הם ויתרו על כך.
המאבק
באיגודים
בשל כך
הם ויתרו על מאבקם זה והשקיעו מרצם בהשפעה על האיגודים. היעד היה הסנטרל לייבור
פדריישן שהיה בשליטת סטלא. המאבק בתחום זה היה חזרה על המאבק של פעם בין
האנרכיסטים לסוציאליסטים. מלחמת אחים זו הביאה לתוצאות עצובות כמובן. שוב חזרה
התופעה של איגודים מקבילים.
428:
מאבקים אלו הביאו גם לפירוק איגודים.
איגודי
הסדרים
כמו
בתקופת האנר-סוצ' גם הפעם איגוד זה סבל מקרע פנימי עמוק. [הפניה לאבענד בלאט
13.9.97]
429: האבענד
בלאט ואיגודי הסדרים
אבענד
בלאט תמך באיגוד הסדרים החדש והפארווערטס בישן. ב1.11 הסדרים מבצעים שיבוש של
הוראות הצבעה בבחירות שיצאו באבענד בלאט, על ידי הדפסה בעיתון [X במקום= ולהפך].
430:
לסדא ולפארווערטס הצלחה גדולה יותר בקרב האיגודים. רבין מאיגודי UHT מצטרפים אליהם.
צנטרל
פארבאנד של איגודים יהודים
22.9.97.
ארגון שיפעל נגד סלפ וסטלא. רשימת איגודים מצטרפים.
431: FEDERATED HEBREW TRADES UNIONS OF GREATER NEW YORK. המזכיר הראשון מ ראפאעל, אחריו ב
וועקשטיין, ואחריו ראזענאוער.
החלשות
הגעווערקשאפטען
במאבק
זה הלך UHT ונחלש. איגודים רבים עזבו אותו או שלא היו מעונינים במאבק.
432: סלפ
לאחר הפילוג
מקימה
סניפים חדשים בכל מיני ערים. יוצאת לקמפיין בחירות לעיריה ב1897. במצע של קמפיין
זה היה סעיף ששיחק מאוחר יותר תפקיד מרכזי עבור תומכי דה ליאון, ושב1899 הביא
לפולמוס בשורות סלפ. הסעיף היה זה: "..הוצאות השלטון יש לאוספן מתוך
הקפיטליסטים שעושים את הונם מערך העודף שמייצרים הפועלים. מתוך עודף זה יש לממן את
השלטון..".משמעות הענין היתה שאת המסים יש לממן מהקפיטל ולא מהשכר של
הפועלים. הדבר גרם לכך שהפועלים לא התענינו כלל במאבק למען מסים נמוכים או מסים
ישירים. על כך נדבר בפרק אחר.
הקמפיין
של 1897
היה
מוצלח. אותו הישג כמו שנה קודם, כלומר יותר כי בינתיים קרה מה שקרה.
433:
במנהטן למשל השיגה סלפ 10028 קולות ב1896, ו10058 ב1897.
הועידה
חברי
סלפ היהודים מתכנסים ב24.12.97 על מנת לדון בהמשך דרכם. ויכוח ראשון הוא על
הצוקונפט שבזמן המאבק היה בידי האופוזיציה. בנובמבר 97' האופוזיציה - מתוך רצון
להשקיע את מירב המרץ בהעמדת פארווערטס על הרגליים - מוותרת על הצוקונפט. במקביל הם מצהירים שההפסקה היא זמנית ושבקרוב
שוב יצא לאור כתב עת זה [הפניה לפארווערטס 7.12.97].
434: ה"נייע
צייט"
סלפניקים
היהודים מחליטים להוציא את העיתון הזה במקום הצוקונפט. פייגנבוים העורך. ועדת
מערכת סימפסון, סטון, בודין. הוחלט שלועדה זו ולועד הפועל הארצי של סלפ זכות פיקוח והשהיה על העורך. [הערת
שוליים: העיתון יצא לאור במשך כשנה. הגליון הראשון 10.5.98, ובו מאמרים מאת קאספע,
מילך, סימפסון, פאללאק, מ בעער, גירזשדאנסקי, ל בודינוב, מאדאם סטון, מ ברנוב, מ
הילקווויטש, י מגידוב, נ סטון, ס רעבעס, דר און מאדאם ראם, קראנץ, פייגנבוים,
הלפרין, עדלין, ברנשטיין. העורך של שני הגליונות האחרונים היה קראנץ].
פרק 14=
שנת 1898 בתנועת העבודה
איגודים
ושביתות
הרבה
שביתות.
435:
דוגמאות לשביתות.
הזנחת
תנועת האיגודים בשל המחלוקת
במלה
אחת המצב בשנת 98' היה מצע פורה לפעולה באיגודים גם לסלפ וגם לסדא. אלא שהמאבק בין
השתיים הביא לתוצאה הפוכה.
436:
המאבק כלל כמובן את העיתונים ואת האיגודים.
דמורליזציה
כתוצאה מהמחלוקת בין המפלגות
הצדדים
האשימו זה את זה בשבירת שביתות. דה ליאון האשים את מילר והורוויטש שהיו עורכי דין
שהם 'כאילו' סוציאליסטים. הורוויטש ייצג את הקלוק מייקרס. הורוויטש תבע אותו למשפט
דיבה. דה ליאון בחזרה, וכולם את כולם. חד גדיא חד גדיא [כך].
437:
משהו דומה התרחש באיגודים. [הפניות לפארווערטס 13.10.98, 5.10,98, אבענד בלאט
8.1.98]
הצלחת
ה'סנטרל פארבאנד פון אידישע יוניונס'
438:
נסיונות
לאגד פועלים באמצעות העיתונים [הפניות לאבענד בלאט 5.2.98, פארווערטס 21.8.98].
הסובלנות
של הצנטרל פארבאנד ושל סלפ בשאלת האיגודים
דבס טען
שכל זמן שדה ליואן יתקוף את גומפרס, ישאר זה נשיא אפל. אויב די ארבייטער
בעוועגונג, האט דעבס ווייטער ערקלערט, איז ניט דאס, וואס זי האט געזאלט זיין,
זיינען די יוניאנס פון דעסטוועגען פארט ניצליך און נויטווענדיג. ווארום אויב די
ארבייטער האבען געמאכט אירגענד וועלכען פארשריט אין דיעזען לאנד, האבען זיי דאס
עררייכט דורך די טרייד יוניאנס און ניט דורך די סלפ ווען מיר קענען די יוניאנס ניט
העלפען, לאמיר זיי כאטש ניט שטערען.
439:
דבס אמר שהאיגודים הם בית ספר טוב לסוציאליזם. לשבור איגודים זו שערוריה. [הפניה
לפארווערטס 7.11.97]. המטרה היא סוציאליזם אמיתי, אך לא דרך עיסוק תאורטי בשאלות
כלכלה ופוליטיקה, אלא באמצעות פעולה ממשית באיגודים. ברונדס כתב דברים דומים
בפארווערטס 4.9.98. אגב נסיון לארגן איגודים יצא לאור מאמר מערכת של הפארווערטס 14.10.98 בו נטען
שהקפיטל לא רק שולט בעבודת היד אלא גם בעבודת הראש.
440:
בשל הסובלנות של סדא לשאלת האיגודים היה נוח יותר לאיגודים להתארגן תחת השפעתה של
מפלגה זו.
הצלחת
סדא
סניפים
חדשים בניו יורק ובערים אחרות. נצחון של 5 הפרש [736-731] על מועמד של סלפ
בבדפורד.
441:
בבולטימור הצטרפו 300 חברים בערב אחד בעקבות נאום של דבס.
שאלת
המאבק הפוליטי בקרב סדא
ועידת
שיקגו יוני 1898 היסודות האוטופיסטיים עוזבים את המפלגה.
442: הפילוג
בסדא
מיעוט
מציע מצע כלכלי [תכנית ההתיישבות], והרוב מצע פוליטי [סוציאליסטי]. 53-37 לטובת הצעת המיעוט. הרוב פורש.
ייסוד
סדפ
בקרב
הפורשים היו הוגו מילר, וינצ'בסקי, לואי מילר, הורוויטש, ברונדס, ויקטור ברגר,
מרשל, הונגער, קוהן, לייבעל, לוי, היעטה. דבס הצטרף אליהם. הם הקימו את סדפ, ובחרו ועד פועל: דבס, ברגר,
ג'סי קוקס, סיימור סטדמן, פריד היעטה.
הקמפיין
בניו יורק
443:
לונדון באסמבלי דיסטריקט 4, מילר באס דיס 8, ברונדס ב12- והופמן ב16-. סלפ העמידו
מועמדים משלהם: הנפורד למושל, אס דיס 8 פייגנבוים, 4 הלפרין, 16 דה ליאון, 32
מלכיאל, 33 לדרר. [ועוד כמה מועמדים לבתי המשפט]. למרבה הצער הקמפיין לבש אופי של
תחרות בין שתי המפלגות הסוציאליסטיות.
444:
7.11.98 אבענד בלאט מפרסם דברים של נואם מטעם סדפ שתוקף את סלפ על כך שדיבוריה על
מהפכה טוטאלית הם חלומות בלבד [בורגין מציג את הענין כתוצאה של האופי התחרותי שלבש
הקמפיין, דבר שהביא לדיבור לא סוציאליסטי. העיתונות הקפיטליסטית ניצלה דברים אלו.
ברונדס למשל אמר דברים ברוח רפורמית זו, וזכה לתמיכה של ניו יורק ג'ורנל]. 8.11.98
הבחירות, ובסך הכל נצחון של סלפ על סדפ. באס דיס 4 ו8 מקבלים הלפרין ופייגנבוים פי
שתיים קולות ממילר ולונדון. ב12 ו16 לעומת זאת קיבלו ברונדס והופמן יותר מחצי יותר
מאשר מועמדי סלפ. 13.1.99 ועידת חברי סלפ
יהודים. 31.12.98 ועידה מקבילה של סדפ. בשתי הועידות הוחלט להקים לשכה לאגיטציה.
445: העיתונות
היהודית-סוציאליסטית ב1898
משבר
פיננסי בשני העיתונים. פארווערטס מארגן נשף מסכות לטובת שיפור מצבו הפיננסי. הנשף
הפך למוסד בעיר. ב1903 לקחו בו חלק 8000-10000 איש. מ1912 אין יותר נשפים כאלו.
נשף
המסכות הראשון של הפארווערטס
29.1.98.
וואיס אוף לייבור מארגן את הנשף. רח' 43 ושד' לקסינגטון. 19.2.98 נשף שני בשל הצלחת הראשון. אבענד בלאט
מדרדר בשל משפטי דיבה. אחד של מילר שזוכה ב5000 דולר, והשני של הטאגעבלאט שהואשם
על ידי קראנץ ופייגנבוים ששלח ידו לקופות צדקה למען ארץ ישראל.
446:
פרק 15= הפילוג השני בסלפ.
חוסר
שביעות רצון מסטלא
שנת 99
לא פחות ואולי אף יותר סוערת מ98. סלפ מתחרה בסדפ, אך אין תמימות דעים גם בקרב סלפ
עצמה, כפי שכבר ראינו, ובעיקר כלפי שאלת האיגודים.
UHT וה'סנטרל פדרייטד יוניון'
447:
חוסר שביעות הרצון ממדיניות דה ליאון כלפי האיגודים הקיפה גורמים רבים.
448: המלחמה
בסלפ על ה'אליאנס'
הפניה
למאמר של הורוויטש בפ.א.ש 26.3.1904
הפאלקס
צייטונג על 'החתירה מבפנים'
הפיפל
נגד הפאלקס צייטונג
449:
השטרייט על שאלת המסים והשכירות
לתרגם
את כל הקטע!!!!
450:
המאבק המר בין ה'פיפל', הפארווערטס והפאלקס צייטונג.
התקפה
על הפאלקס צייטונג מצד הפיפל. הפ"צ הוא אכסניה לרפורמטורים, בורגנים קטנים,
חנוונים קטנים, שונאי מפלגה, נותני אשראי, וכד'. על המפלגה להשתחרר מאלמנטים אלו.
451: דה
ליאון מאשים את פ"צ שאנשיו גנבו את רשימת המנויים. המאבק בענין מתפשט בכל
סניפי המפלגה במדינה. 14.6.99 מתכנסים החברים היהודים של המפלגה לדון בהתרחשויות.
לאחר ויכוח ארוך מתקבלת החלטה התומכת בפ"צ.
452:
ההחלטה גם קוראת להשכנת שלום. [הפניה לאבענד בלאט 15.6.99].
הבחירות
לועד המרכזי של סקציית ניו יורק
בינתיים
הגיע חודש יולי, הזמן בו היתה צריכה להבחר הועדה המרכזית הנ"ל, שהיתה לה
הזכות לקבוע מי יהיה בועד הפועל של סלפ. נוצרה אפשרות שדה ליאון ופוכט ישלטו
במפלגה כולה. שני הצדדים נערכו למאבק: הצד של ה'פיפל' והצד של הפ"צ.
הישיבה
הסוערת של 8.7
תומכי
דה ליאון היו מיעוט. [ראה ההיסטוריה של הסוצ' של הילקוויט עמ' 297]. טקטיקות של פוכט למנוע מנציגים חדשים להשתתף.
453:
ה'מהפכנים' [תומכי הפ"צ] החלו לחשוד שהולכים לפסול את חברותם של רבים מהם.
נהייתה מהומה.
הפגישה
ההיסטורית של 10.7
המהפכנים
הלכו והתכנסו בתאריך הנ"ל על יסוד סעיף בחוקת הסקציה הניו יורקית, בחרו מזכיר
חדש, סלובודין, ומינו את סטון לעורך ה'פיפל' [הפניה למאמר של הורוויטש בפרייע
ארבייטער שטימע, 26.3.1904]
הקנגורוז
וה'סקאנקס'
סלפ
התפצל לשניים, ושני החלקים נקראו באותו שם.
454: דה
ליאון כינה את המהפכנים קנגורוז, ואלו כינו את הצד השני סקונק.
הצד
של דה ליאון תופס את האבענד בלאט
הפניות
לאבענד בלאט 12-13.7.99, ולספר של הילקוויט עמ' 297-8.
455: ה'פאלקס
צייטונג [היהודי]'
22.9.99,
קראנץ עורך. החזיק מעמד עד מרץ 1900.רוב מרצו של העיתון הופנה למאבק בדה ליאון
שעמד בדרכה של התנועה לאיחוד שורות מחדש לטענת כותביו.
456:
הילקוויט כותב במוסף האנגלי של העיתון. דה ליאון מכונה על ידי קראנץ 'דון קישוט'.
המאבק
המשפטי על שם והסמל של המפלגה
457:
משאל חברים על ועידת מפלגה
הקנגורוז
דורשים צעד כזה על מנת שהחברים יכריעו מי סלפ האמיתית. 3000 ויותר תומכים בהם
לעומת 2518 בעמדת דה ליאון, שמתנגד לבצע את החלטת המשאל [פאלקס צייטונג 9.10.99]
הקמפיין
של 1899
458:
הקנגורוז נקראים על ידי יונס והילקוויט שלא להצביע בבחירות [באסיפה 24.10].
459:
בעוד מקומות היה מאבק בין שני הפלגים אגב הבחירות. [הפניה לאבענד בלאט 28.9.99].
תוצאות הבחירות היו ברורות: במקום בו שמר דה ליאון את שם המפלגה והסמל, התמיכה
בסלפ ירדה. במקומות בהם הפסיד את אלו, התמיכה בסלפ עלתה.
פרק 16=
מפלגת העבודה העצמאית [אינד' לייב' פרט']
ייסוד
אלפ
הכאוס
בבחירות של 1899 רק גדל בשל הופעתה של אלפ. מפלגה זו קמה בעקבות שביתה של מפעילי
הטראמווי, אותה הנהיגו אנשי 'אבירים'. אלו התכנסו ב17.8.99 והחליטו להקים מפלגה
[200 נציגים של כמה איגודים]. המהלך קיבל גיבוי מהסנטרל פדרייטד יוניון. בין מקימי
המפלגה הזו היה גם מאיר לונדון.
460:
לונדון בא כנציג איגוד עושי מכנסי הברך, וברונדס כנציג החייטים. לונדון לקח חלק בועדת הארגון, וברונדס בועדת
המצע.
המפלגות
הסוצ' והמפלגה החדשה
על פי
הצעת כמה חברים שלחה אלפ הזמנה לכל המפלגות הסוצ'. שני הסלפ החליטו להסתפח\לספח
למפלגה החדשה. בקרב סדפ התעורר ויכוח בין האגף העקרוני לבין האגף הפשרני.
העקרוניים התנגדו למהלך ההתקרבות לאלפ מכיוון שרצו להתאחד עם הקנגורוז שהיו
סוציאליסטים ברורים.הפשרנים אמרו לעומת זאת שעל ידי החיבור לאלפ תהיה לסדפ גישה
נוחה יותר לאיגודים. ברוב קטן הוחלט להיענות בחיוב להזמנה. את המשלחת אמורים היו
למנות הסניפים. הסניפים תמכו בלב שלם באלפ, ונציגיהם הורוויטש ודר' ראיעווסקי הלכו
לועידה בלב שלם.
סדפ
מתנערת מהמפלגה החדשה
נציגי
סדפ לא הרגישו בבית בועידת אלפ.
461: הם
חשו כגלגל חמישי בעגלה. לאחר כמה שבועות של דיונים הוחלט לפרוש מאלפ. הורוויטש,
מילר, וברונדס עזבו את סדפ בשל כך. ב3.10 התכנסה ועידת אלפ כדי למנות מועמדים
לבחירות. בין המועמדים היו רפורמיסטים ידועים , רפובליקנים לשעבר, דמוקרטים של
כסף, אנשי איגודים, ואנשי מה שנקרא 'איגוד האזרחים'.
אלפ
כמנגנון? [געווערקצייג] של הרפובליקנים
הועידה
הזו היתה גם סוף הדרך. חוסר הארגון לא הותיר ברירה לפרסונז, מזכיר אלפ, להודיע
לרפובליקנים שהוא תומך בהם.
462:
בשלב זה כולם הבינו שכל ענין אלפ היה תרגיל של הרפובליקנים, ופרסונז היה סוכן
שלהם. המטרה היתה להלחם בטמאני [הפניה להורוויטש בפ.א.ש 26.12.1903]
פרק 17=
איחוד בתנועת האיגודים
המצב
באיגודים בסוף שנות ה90-.
99
ו1900 יוצאות דופן. בכל העשור פילוגים ובשנתיים אלו נטייה לאיחוד באיגודים.
463:
הסיבה העיקרית לכך שבשנתיים אלו סכסוכי עבודה בכל הארץ. רוח השביתה איחדה את
האיגודים.
שאיפת
הצנטראל פארבאנד להתאחד עם UHT
464:
המשא ומתן לאיחוד
465:
האיחוד בין שני גופי האיגודים היהודיים
אותו שם
[UHT]
466:
26.12.99 מימוש האיחוד בפועל.
ייסוד
אילגו
האיחוד
אצל החייטים
468:
ייסוד המפלגה הסוציאליסטית
המעצור\עיכוב
בין סדפ ו'המהפכנים' של סלפ
בהשפעת
רוח השלום ובשל האגיטציה לעשיית שלום בתנועה התאחדו שני גורמים אלו ויצרו את ספ.
העיתון 'הייורהיל סושיאל דמוקרט' כתב באופן קבוע וחד משמעי בעד האיחוד. גם במקומות
אחרים של סדפ שררה רוח כזו. גם בקרב הקנגורוז היה רוב בעד האיחוד, שרק התחזקה לאחר
שבית המשפט פסק בענין השם והסמל.
469:
ברנוב למשל היה נגד האיחוד. פייגנבוים פעל במרץ למען האיחוד.
ועידת
רוצ'סטר של סלפ [המהפכנים]
27.1.1900.
המטרה לשים קץ לכאוס במפלגה. הוחלט לקרא לאיחוד סלפ וסדפ כדי להלחם יחד בקפיטליזם
וכי ממילא אין הבדל רב בין השתיים. יש להקים ועדת 9 שתנסח מצע ותגבש את האיחוד.
470:
ועדת ה9- כללה את ג'וב הארימן, הייס, הילקוויט, סיוורמן, מלן בארנס, בנהאם,
פעננער, ווייט, סטון. [הפניה ל {אידישע} פאלקס צייטונג 30.1.1900]. הוחלט למנות את
הארימן כנציג המפלגה לנשיאות והוסכם גם שאם יתאחדו שני הגופים אפשר יהיה לשנות
מינוי זה. הוחלטו עוד ענינים חוקתיים וארגוניים. הועידה נמשכה חמישה ימים.
471:
נוצר הרושם שהאיחוד יהיה מהיר, אך יותר משנה עברה עד שהדבר התממש.
ועידת
אינדיאנאפוליס של סדפ
6.3.1900.
ועדת 9 מקבילה שכללה את ג'ון צ'ייז [הסוצ' הראשון שזכה בבחירות. היה ראש עיר
בהייורהיל], ג'יימס קארי, מרגרט העיל, פרדריק היעטה, ג האון, סיימור סטדמן,
וויליאם בוטשער, וו לאנגערן, ויקטור ברגר. הוחלט למנות את דבס כמועמד לנשיאות ואת
הארימן כסגנו.
ועידת
האיחוד
שתי
ועדות ה9- מתכנסות בניו יורק 25ץ3 לדון באיחוד, בחוקה במועמדים לנשיאות.
472:
מתקבלת חוקת רוצ'סטר ודרישות המינימום של ועידת אינדיאנאפוליס. ועד פועל בן 10
חברים, 5 מכל צד. מקום מושב הועד ספרינגפילד מסצ'וסטס. אין הסכמה לגבי השם ומוחלט
להעביר את ההחלטה בנדון לחברים. [סדפ רוצים סדפ, סלפ רוצים יונייטד סוצ' פרט'].
פילוג
בסדפ בשל תכנית האיחוד
חלק
משמעותי מתנגד לאיחוד בשל חשד שאנשי סלפ יביאו עמם דה ליאוניזם. בין המתנגדים גם
דבס וברגר. שבוע לאחר הועידה הוציאו המתנגדים גילוי דעת ובו הם דורשים שהאיחוד
יקבל אישור מכל חברי סדפ. 1213 הצביעו נגד המניפסט ו939 בעדו.
473:
האקזקוטיבה הישנה ישבה בשיקגו והחדשה בספרינגפילד. הישנה האשימה את החדשה בגניבת
השם, ןהפארווערטס שבאותו זמן היה בהשפעת מילר תמך באקז' של שיקגו ונגד האיחוד. כעת
היו שלוש מפלגות סוצ': סלפ, סדפ-ספרינגפילד, סדפ-שיקגו. שלושת אלו גם שלחו נציגים
לאינטרנציונל הסוציאליסטי בפריז: סאניאל מסלפ, סדפ ספ שלחה את הארימן וקראנץ,
ואינגרמן נשלח מטעם סדפ-שיק'.
הקמפיין
הנשיאותי של 1900
474:
שני הפלגים בסופו של דבר תמכו בדבס, אבל סדפ-שיקגו לא החליט מה יהיה עם הארימן
נציג הספרינגפילדיסטים. בסופו של דבר התקבלה פשרה ושני הצדדים תמכו בהארימן. כולם
פעלו במשותף והגיעו להישג ללא תקדים: 93730 קולות! [כך].
ועידת
האיחוד של 1901
אקז'
שיק' התרככה לאחר הבחירות. 29.7.1901 ועידת איחוד. 124 נציגים של ארגונים שיחד
כללו 10,000 חברים.
הס.פ
עובדים
על חוקה חדשה, מצע חדש, בוחרים במזכיר חדש שנמצא מעבר לכל מחלוקת
475:
לאון גרינבוים. סט לואיס מושב האקזקוטיבה. השם החדש ס.פ [בוויסקונסין וניו יורק
המדינה נותר השם סדפ].
הגורל
של סלפ לאחר מכן
המפלגה
הזו גססה מכיוון שהדה ליאוניזם לא משך עוד חברים.
476:
ב1898 היו לסלפ 82204 קולות, ב1900 34191 בלבד.
ה'דיילי
פיפל'
בזכות
הכרעת השופט שהקרן של העיתון שייכת למפלגה, המשיך לצאת עיתון זה כיומון עד 1914,
אז הפך לשבוען בשם 'וויקלי פיפל'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה