מבוא
בספרה
"האבולוציה של האהבה", עוסקת חוקרת הפסיכולוגיה האבולוציונית, ד"ר
עדה למפרט, בחיבור בין שני מושגים סותרים לכאורה: המושג הראשון הוא האהבה. האהבה
היא רגש ערטילאי, אמורפי. האהבה אינה נובעת, לכאורה, מחוקיות מדעית כלשהי; המושגים
המדעיים "היבשים" של הביולוגיה, בתפיסה המסורתית, לא נוגעים לה. האהבה
קשורה לצורך לאהוב, ליכולת לאהוב וכן ליכולת ולצורך להרגיש נאהב. המושג השני הוא האבולוציה:מושג
מפתח בחשיבה המדעית לאורך מאות השנים האחרונות, דרכו מנתחים את התפתחות המין
האנושי ומינים אחרים. לפי האבולוציה, כל תכונה שהופיעה בקרב המינים השונים נועדה
לשרת מטרה אחת: היכולת להביא לעולם צאצאים. למפרט מציגה כי לפי תורת האבולוציה, גם
תכונות נפשיות שונות עוברות בתורשה וכפופות לכללי "הברירה הטבעית": כללי
מפתח, לפיהם תכונה שלא משרתת את מטרת הבאת הצאצאים תיכחד במרוצת הדורות וישרדו רק
אותן התכונות המשרתות את מטרה זו.
בתזה המרכזית
שלו, הספר בוחן את היבטי האהבה דרך מושגי האבולוציה: עקרונות מפרשים דומיננטיים
בשפה המדעית, להבנת המציאות בשלל תחומי מדעי החיים; ביניהם האהבה. למפרט מציגה גם
את המורכבות בהסבר על האהבה דרך מונחים אבולוציוניים. בהסבר זה, יש להיאחז בממצאים
מחקריים, אמפיריים, ויש להתייחס לכל מסקנה שמוסקת במידה בריאה של ספקנות. בחיבורי
אעסוק ברעיונות המרכזיים שעלו מהספר.
פרק א': האהבה האימהית
מנגנון
ה-"הדם החם" התפתח משמעותית בקרב היונקים המתהלכים על כדור הארץ ב-150
מיליון השנים האחרונות. מנגנון זה מתבטא בכך שליונקים המתהלכים על כדור הארץ יש
חום גוף קבוע, שלא תלוי בסביבתם או בחשיפתם לשמש, וזאת להבדיל מהזוחלים שהתהלכו עד
אז על כדור הארץ והיו תלויים בטמפרטורה של כדור הארץ, כתנאי להישרדותם והזנתם.
מנגנון זה מייצר יתרון מובנה ליונקים ע"פ יצורים אחרים, במאבק על שרידות.
היונקים לא תלויים במשאב השמש, ועל כן יכולים להתנהל בלילה ולשרוד שינויי אקלים
החלים בכדור הארץ. האהבה ההורית היא, ככל הנראה, ראשית האבולוציה של האהבה וביטוי
מרכזי של "הדם החם"; הדם החם שלעצמו מביא גם "רגש חם" ולו
ביטויים פיזיולוגיים: באימהות של משפחת היונקים הופיע תהליך מסוים של הסבה
תפקודית, שבו בלוטות זיעה עברו מייצור זיעה לייצור זיעה מועשרת: חלב אם. הילוד
מוצמד לגופה של האם, נוצר ביניהם קשר באמצעות מערכת הדם, האם מזינה את הילוד
ומגינה עליו מסכנות. תפקידה זה של האם לא נחווה כהקרבה; האימהות היא טעם חייה של
היונקת.
האכפתיות,
המוטיבציה והחוויה האימהית, שתכליתן משרתת את המטרה המרכזית של האבולוציה: העמדת
צאצאים, מגיעות לשיאן במין האנושי. האהבה
האימהית, ברמה ההתנהגותית, מהווה מנגנון המשרת את הרעיון האבולוציוני הראשוני:
הבאת צאצאים ודאגה
לשרידותם. בנוסף, אהבת האם מהווה מודל ראשוני לאהבה, באשר היא. זו האהבה הראשונה
שהאדם חווה, שהופכת אותה לאבטיפוס לכל אהבה באשר היא. אהבה זו מייצרת כמיהה הדדית
למגע בקרב התינוק והאם. מנגד, יש באהבת האם גם יסוד פרדוקסלי, משום שבאדם שתולים
שני מנגנונים: מנגנון מצמד ומנגנון משלח. מחד גיסא, האהבה מתבטאת במגע אינטנסיבי והאם
מגוננת על הילוד, מאידך גיסא מטרת גידול הילוד היא לשלוח אותו לחיים עצמאיים.
פרק ב': התפתחות מוחית
מוח האדם התפתח עם האבולוציה, כאשר מין השימפנזה שהתפתח לאדם נאלץ
להסתגל לשינויים אקלימיים שהתרחשו לפני כ-8 מיליון שנים. נוצר שבר בכדור הארץ,
במהלכו הוא התפצל למזרח ומערב. הקופים שנותרו בצידו המזרחי של השבר נאלצו להסתגל
לסביבה חדשה: במקום היער שבו חיו עד אז וסיפק להם את כל צרכיהם, נאלצו להסתגל
לחיים בסוואנה: שטח פתוח ושחון עם עשביה וכמעט ללא עצי פרי. המוח התפתח בשל התנאים
שהשתנו, והצורך בקבלת החלטות מושכלת על מנת לשרוד בסביבה החדשה: מה לאכול, היכן
לישון, כיצד להגן על הצאצאים. התפתחה תפיסה מנטלית מורכבת של הסביבה, שהתבטאה גם
בתהליך פיזיולוגי אבולוציוני במהלכו, תוך 3 מיליון שנים, נפחו של המוח האנושי עלה
פי שלושה ועמד על כ-1,400 סמ"ק, במקום 450 סמ"ק. בנוסף, מין השימפנזה
סיגל לעצמו הליכה ויציבה חדשה: הזדקפות על שתי רגליים. שינויים פיזיולוגים אלה
השפיעו, בתהליך הברירה הטבעית, גם על הגדלת אגן הירכיים של הנקבה, כדי שתוכל
להוליד צאצאים מגודלי ראש.
התפתחותו חסרת התקדים של המוח האנושי כללה התפתחות של שכבות שונות: תהליך
הברירה הטבעית הצמיח מוח הכולל גזע ("המוח הזוחלי". השכבה הקדומה, מרכז
בקרה שמפעיל דחפים הישרדותיים), מערכת לימבית (שכבה שהתווספה בשלב התפתחות האדם
כיונק מוקדם, מערכת רגשית ולא מילולית המאפשרת להביע ולחוש רגש) ושכבת קורטקס
(מערכת מילולית. אחראית על היגיון, שפה ויכולות תקשורתיות. הצטרפה בשלב ההתפתחות
של היונקים המאוחרים). המנגנונים המאוחרים יותר מעפילים על המוקדמים יותר, אך כולם
פועלים בקרב האדם.
מנגנונים אלה יצרו שלל תופעות ייחודיות באבולוציית האהבה של האדם. בין
השאר, הן שכללו את היכולת התקשורתית של האדם והפכו אותה ליותר מורכבת ומדויקת.
השפה, כשהתפתחה, הפכה בהדרגה להיות הפעילות המנטלית הדומיננטית של האדם. השפה
נובעת גם מהתפתחות האהבה האימהית: הכורח שהוטל על האימהות להבין את צרכי ילודיהן ולהיענות
להם במדויק. תופעה ייחודית נוספת לאדם, שהתפתחה מהמערכת הלימבית ומערכת הקורטקס
יחד, קשורה ליכולתו המשוכללת של האדם להביע רגש:
כ-65% מהנשים היולדות חשות דיכאון לאחר הלידה ברמה כזו או אחרת.
דיכאון זה קשור לאיום בפרידה או אבדן הקשר. בנוסף, האדם הוא החיה היחידה שבוכה בכי
רגשי באמצעות דמעות בטבע.
פרק ג': אבולוציית המיניות
בהתנהגותם המינית של הזכר והנקבה במין האנושי יש הבדל מהותי, הקשור ליכולותיהם
השונות מבחינה מינית. על מנת שתתקיים רבייה, יש צורך בהיקשרות בין זרע לביצית.
הביצית של הנקבה גדולה פי 50,000 מהזרע של הזכר. במידה והם בריאים, האישה יכולה
להפיק ביצית אחת בחודש והזכר יכול להפיק מיליארדי זרעונים בכל רגע נתון. שוני
ביולוגי זה הוליד גם הבדלים פסיכולוגיים: בפני
האם עומדת סכנת נטישתו של האב. לאחר שביצע את תפקידו בתהליך הרבייה, האב יכול לעזוב
תוך אבדן השקעה מינימלי; זאת לעומת האם, שהשקיעה כשנה מחייה לפחות בתהליך הרבייה
ונקשרה לילוד. הסכנה העומדת בפני האב היא אחרת: מבחינה אבולוציונית, אין לו ערובה
לכך שהצאצא הילוד הוא שלו. מתוך אלה ומתוך מנגנונים אבולוציונים נוספים, נוצרה
תלות הדדית בין הזכר והנקבה האנושיים שהופכת אותם גם למתחרים. כל התפתח הקשר המיני
ארוך הטווח: הזוגיות, ומוסדה המרכזי: הנישואין. הסכם כלכלי מיני להבטחת המחויבות
והבלעדיות המינית ההדדית בין הזכר לנקבה, שמעוגן כחלק בלתי נפרד מהתרבויות והדתות
האנושיים.
סכנת הנטישה פיתחה אבולוציונית בקרב נשים רבות מנגנון אסטרטגי של
זהירות מופלגת בבחירת הזכר. חשדנות זו יצרה גברים "רמאים", אשר מבטיחים
שיגדלו את הצאצא ונוטשים אותו ואת אימו. האבולוציה מיטיבה עם אותם
"רמאים", המסוגלים לפזר את זרעם וליצור צאצאים רבים. מנגנוני החשדנות
והרמאות השתכללו בקרב הנשים והזכרים באופן הדדי, שיצר בסופו של דבר את "הרמאי
המוחלט": רמאי שמאמין לדברי השקר שלו בעצמו. מנגנון אסטרטגי נוסף שמפתחות
נשים הוא בחירת זכר בסטטוס חברתי רם, מתוך אמונה שכך הן יעבירו לילדיהן גנים של
זכר מוצלח שיטיבו עימם.
המשפחה היא מנגנון אנושי שמסוגל להעניק מענה אופטימלי לצרכים של
זכרים ונקבות. מנגנון זה מסייע להישרדותם המיטבית של הצאצאים ולפיתוחם: מהלך
ההיקשרות החברתית המהותי שהיה נחוץ לשם הישרדות בני האדם מאז ומתמיד ואבן היסוד של
פיתוח היחסים החברתיים; מודל ראשוני של יחסי אחווה ואמפתיה. עוצמת המשפחה היא
בהיותה מענה לשלל האינטרסים השונים של כל מי שלוקחים בה חלק.
פרק ד': אהבה הומוסקסואלית
האהבה ההומוסקסואלית, לכאורה, סותרת את התיאוריה האבולוציונית:
לזוגות להט"בים אין את היכולת הפיזיולוגית להוליד צאצאים, ולביטוי אהבתם אין
משמעות אבולוציונית מבחינה זו. עם זאת, האהבה ההומוסקסואלית קשורה להורמונים
שונים, המשפיעים על העובר. הורמונים אלה מעצבים את ההתנהגות המינית של האדם וכן את
נטייתו המינית. להומוסקסואליות יש הקשרים ביולוגיים שאינם ניתנים לביטול. האהבה
ההומוסקסואלית היא תופעה טבעית, למרות שהיא ללא הקשר אבולוציוני טהור.
סיכום
הספר סוקר, כאמור, את דפוסי האהבה השונים המאפיינים את האדם מנקודת
המבט של ההתפתחות האבולוציונית. הספר מנסה, בזהירות ובעזרת ממצאים, להסביר שלל
תופסות של התפתחות האהבה במין האנושי ושל יתרונותיה האבולוציוניים. יתרונות אלה
קשורים, לדעתי, קשר בל ינותק ליכולותיו התקשורתיות של האדם.
הספר דן באופן מקיף בשלל תחומים, הקשורים להתפתחות דפוסי אהבה שונים.
עם זאת, אין הספר מעניק תשובות מוחלטות והוא לא מתיימר לעשות זאת. הספר הינו תוצר
של מחקר ארוך, רב שנים, בשלל תחומים. הספר מעניק ניתוח מקיף ומעמיק של שלל היבטים
של האהבה, כולל סקירה היסטורית ומדעית של המין האנושי ומינים אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה