תוכן הספר:
the mens' clothing industry
the sweating system
immigration
the rise of tailors' craft union
evolution of modern unions in the
clothing trades
the amalgamated clothing workers
of america
unionization of the clothing
markets
cont.
strikes
agreements
arbitration
wages and hours
internal conflicts
welfare actiities
conclusion
appendix I: constitution
appen II: records relating to
union activities
עמ' 13: פרק ראשון. THE MENS CLOTHING INDUSTRY
כ80% מהביגוד ייוצר עצמאית בחוות
שהיוו 90% מאוכלוסית ארהב בסוף המאה ה18. עד שנות העשרים של ה19 חייטים שרתו רק את
המעמדות הגבוהים. התפתחות שוק בגדים משומשים היווה בסיס להתפתחות ייצור בגדים
מוכנים. תעשיה כזו החלה בניו יורק בשנות השלושים. יהודים היו ממובילי ענף הביגוד
המשומש. עליית הביקוש לביגוד מוכן נענתה באמצעות יבוא. אט אט החלו מתפתחים מפעלים
שמזרח הכילו 300-500 עובדים. בעיית העבודה הזולה וירודץ התנאים של מהגרים החלה כבר
אז. ב1850 כבר הייתה תעשיית הביגוד אחת המרכזיות במדינה: 35 אלף גברים, 61 נשים
ב4278 מוסדות והון מושקע של 12.5 מליון דולר. משכורות הגיעו ל15 מליון דולר ו25.7
מליון הוצאו על חומרים. ערך המוצרים הגיע ל48 מליון. רוב העבודה נעשתה בבית. החומר נארז ב'בנדלז' והעבודה הפשוטה נמסרה לנשי הכפר,
והמסובכת יותר לאנשי ונשי העיר.
עמ'18 : אליאס HOWE
המציא ב1846 את מכונת התפירה. אייזק זינגר שיפר אותה ב1851. קלות התפעול אחראית
לפער בין החייט המנוסה לחייט החדש שלמד את המלאכה מהר למדי. סדנאות נפתחו בכל מקום
כולל אורוות. אלפי גברים נשים וילדים עבדו מבוקר עד ערב במשכורות שבקושי 'שמרו על
הגוף והנפש יחדיו'. 4 ריכוזי הייצור הגדולים היו ניו יורק, פילדלפיה, סינסינטי,
בוסטון. ב1860 בניו יורק מרוכזים 21,500 עובדים (חצי נשים) וביתר 3 הערים עוד כ28
אלף. בניו יורק 303 מוסדות ו17 מליון ערך ייצור, בפיל'352 ו10 מליון, בסינסינטי
222 ו6.3 מליון, בבוסטון 61 ו4.5. בתקופת
מלחמת האזרחים נאלצה ממשלת ארהב לייבא בגדים מפראג ווינה. הצורך בייצור המוני הביא
את הממשלה בתקופה זו למדוד את הממוצעים, והתגלה יחס קבוע בין הקף החזה, המתניים
ואורך הרגל, וגם יחס קבוע אצל שמנים ורזים. גילוי זה איפשר ייצור סדרתי-המוני.
לאחר המלחמה גדל הביקוש לביגוד אזרחי ומרכזי השיווק במידווסט היו בשיקגו וסנט
לואיס, ובדרום ניו אורלינס. חברת 'הארט, שאפנר ומרקס' - הגדולה בעולם - נוסדה ב1879.
ב1911 הפירמה was incorporated. כיום (1934) מעסיקה הפירמה 7000 עובדים.
ע20: הטכנולוגיה. מכונת התפירה הראשונה הגיע ל900 תפרים בדקה.
ב1900 כבר היו מכונות שהגיעו ל4000 בדקה. בשנות ה70 כבר הוכנסו מכונות גזירה. עד
אז הגזירה נעשתה במספרים גדולים. ב1897 המציאה חברת איסטמן מכונת גזירה חשמלית שאיפשרה
גזירת 1.5 אינץ' בדים. מ1903 החלו לגהץ בדים במגהצי גז-אויר שאיפשרו לווסת את
החום. חלוקת העבודה הוכנסה כשיטה על ידי הגרמנים כבר בשנות ה50-'. לא פחות מ168
פעולות שונות על מנת לייצר מעיל. כמו כן הוכנסו בדים אחרים לשימוש. הללו מיוצרים
מעור, רברייזד קלות', אוילקלות', ריון במקום צמר, פשתה ומשי.
ע22: סוגי מפעלים. יחסית לתעשיות אחרות ההון הראשוני להקמת מפעל
הלבשה נמוך יחסית, והתמורה עליו גבוהה יחסית. בין 1904-1919 היחס בין הון מושקע
להון ייצור בענף הברזל היה בין 1.12דולר ל1 דולר, ואילו בתעשיית הלבשת גברים היחס
היה בין 1דולר ל2.33. (דולר ייצור עבור כל דולר השקעה). גם ארגון העסק פשוט ומהיר,
ממציאת מקום, השגת מכונות ועד מציאת עובדים. אין יתרון לגודל. אותה יעילות בין 50
לאלף עובדים. כך גם לגבי מיכון, שבעיקרו זהה במפעלים גדולים ובינוניים.
ע24: השוואה בין כלל התעשיה
האמריקנית לתעשיית הביגוד לפי מוסדות, סוג מוסדות, מספר מועסקים וערך הייצור 1925.
|
סוג מוסד לפי ייצור
שנתי
|
מספר מוסדות
|
אחוז
|
מספר שכירים ממוצע
|
אחוז
|
ערך ייצור כולל
באלפי דולרים
|
אחוז
|
|
5000 עד 20000 כללי
|
55876
|
29.8
|
156373
|
1.9
|
628373
|
1
|
|
5000 עד 20000
הלבשה
|
824
|
20.6
|
5780
|
3.2
|
9046
|
0.9
|
|
20-100 אלף כללי
|
68951
|
36.8
|
660309
|
7.9
|
3272196
|
5.2
|
|
20-100 אלף הלבשה
|
1366
|
34.2
|
24662
|
14.2
|
69078
|
6.3
|
|
100-500 כללי
|
42209
|
22.5
|
1675911
|
20.0
|
9576090
|
15.3
|
|
100-500 הלבשה
|
1336
|
33.4
|
48406
|
27.8
|
309566
|
28.5
|
|
חצי-מליון כללי
|
9771
|
5.2
|
1131439
|
13.5
|
6870112
|
11.0
|
|
חצי-מליון הלבשה
|
253
|
6.3
|
22299
|
12.8
|
175358
|
16.1
|
|
מעל מליון כללי
|
10583
|
5.6
|
4760229
|
56.8
|
42366941
|
67.6
|
|
מעל מליון הלבשה
|
221
|
5.5
|
73185
|
42.0
|
324196
|
48.2
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המסקנה מנתוני משרד המסחר היא שרוב
תעשיית הלבשת הגברים מרוכזת במפעלים קטנים ובינוניים, לעומת ריכוז העובדים הכללי
במפעלים גדולים. הסיבות לכך הן: 1. גוזר שאפתן יכול להתחרות בעסק גדול כי עלויות
ההקמה נמוכות כאמור. 2. העונתיות בענף (שתי עונות תלת חודשיות=15 למאי לקראת
קיץ-סתיו ו15 לנובמבר לקראת חורף-אביב). שיטת הקבלנות תורמת גם היא להופעתם העונתית
של עסקים קטנים. לעתים כל שזקוק לו הקבלן לפתוח עסק עונתי הם 50 דולר (1901).
התחזקות האיגודים אמנם הביאה להקטנת שיטת הקבלנות, אך למרות זאת עדין (1931 ) כ21%
מועסקים אצל קבלנים. בין 1909 ל31' ירדו מספר המוסדות של הקבלנים מ3217 ל1443.
ב1909 הועסקו על ידם 65 אלף עובדים, וב31' 35 אלף. למעשה מ1927 אין ירידה משמעותית
במספר המוסדות ובין 1919 ל1930 נע מס' העובדים סביב 40 אלף (להוציא שנת 21' אז יש
34 אלף). ניתן לסווג את המוסדות - בחלקם מועסקים עובדים ספורים ובחלקם אלפים -
לחמישה סוגים: 1. היצרן: במסגרת פירמה אחת כל תהליך הייצור כולל מסירת המוצר
למכירה לסיטונאי או לג'ובר. 2. היצרן-דיסטריבוטור: פירמה המייצרת אך גם מפעילה רשת
חנויות להפצת התוצרת. 3. היצרן-קבלן MANUFACTURER-CONTRACT . מוסדות
מסוג זב רק מעצבים וגוזרים את הבגד ולאחר שזה נתפר על ידי חייטים חיצוניים (תמורת שכר לפריט) המוסד הזה
מוכר את התוצרת. הדגש ששם היצרן-קבלן הוא על שלב המכירה. 4. THE CONTRACT SHOP. אלו מקבלים בדרך כלל חומרים ממוסדות 3. ובאמצעות ניצול והעסקת
עובדים לא מאוגדים מתחרים באחרים. 5. SPECIAL
ORDER SHOP. מוסדות לייצור על פי הזמנה מיוחדת של מוצרים מיוחדים
(מידות וכד'). ההזמנות באות מסיטונאים.
ע27 : שווקים. ב1929 ב9 ערים ייצרו 70 אחוז מכלל הייצור
בענף, שהיה מפוזר בכ40-50 ערים על פני 32 מדינות. בשנות העשרים כ170 אלף מועסקים,
וכמיליארד דולר ערך ייצור. עלות חומרים כחצי מיליארד והוצאה על שכר כ200 מליון.
ריכוז היצור ב9 שווקים גדולים הביא לשת"פ בין האיגודים החזקים לבין היצרנים
שהבינו ששכרם להוציא את מפעליהם לערים קטנות (כ"א זול והעדר פיקוח איגודי)
יוצא בהפסד התרחקותם מהשוק. יש קשר ברור בין סוג המוצר לאופי המפעל. בניו יורק
המוצרים הם מסוג נמוך-בינוני ובהתאם הסדנאות קטנות ובתנאים יחסית נחותים. באזור
שיקגו המוצרים מאיכות בינונית-גבוהה והתעשיה בהתאם, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה,
המרכזת נתונים לגבי 9 השווקים הגדולים, לפי הון ייצור בדולרים ובאחוזים מתוף סך כל
ענף ההלבשה בארהב, לפי מס' פירמות, מס' מועסקים והיחס בין מס' המועסקים לפירמה,
בשנים 1923, 1925, 1929. (נתוני משרד המסחר).
|
|
23 יצור
|
25 יצור
|
29 יצור
|
23 %
|
25 %
|
29 %
|
23 סדנ'
|
23 עוב'
|
25 סדנ'
|
25 עוב'
|
29 סדנ'
|
29 עוב'
|
23 ע\ס
|
25 ע\ס
|
29 ע\ס
|
|
ניו יורק
|
414 מליו
|
376 מליו
|
319 מליו
|
40.7
|
39.8
|
35.5
|
2012
|
37648
|
1500
|
29717
|
1682
|
28498
|
19
|
20
|
17
|
|
שיקגו
|
168
|
119
|
110
|
16.6
|
12.6
|
12.2
|
308
|
28678
|
306
|
21283
|
283
|
17706
|
93
|
70
|
63
|
|
פילדלפ
|
70 מליו
|
77 מ
|
80
|
6.9
|
8.2
|
8.9
|
354
|
9260
|
305
|
8956
|
295
|
10743
|
26
|
29
|
36
|
|
רוצסטר
|
59 מל
|
55
|
48
|
5.8
|
5.8
|
5.3
|
98
|
10983
|
77
|
10088
|
39
|
10647
|
112
|
131
|
273
|
|
בלטימור
|
45
|
50
|
43
|
4.4
|
5.3
|
4.8
|
179
|
7849
|
202
|
8771
|
210
|
9363
|
43
|
43
|
45
|
|
סינסינטי
|
31.6 מלי
|
40.7
|
32.2
|
3.1
|
4.3
|
3.7
|
75
|
5970
|
85
|
6678
|
61
|
5878
|
80
|
79
|
96
|
|
בוסטון
|
30
|
23.4
|
24.2
|
3.0
|
2.5
|
2.7
|
160
|
4818
|
144
|
3853
|
125
|
3941
|
30
|
27
|
32
|
|
קליבלנ
|
22.8
|
23.6
|
30.6
|
2.2
|
2.5
|
3.4
|
42
|
4636
|
45
|
4474
|
41
|
5645
|
110
|
99
|
138
|
|
סט לואי
|
17.2
|
19.7
|
18.6
|
1.7
|
2.1
|
2.1
|
46
|
3322
|
53
|
3402
|
61
|
3946
|
72
|
64
|
65
|
|
9 ערי
|
858
|
785
|
706
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הלבשה ארהב
|
1016
|
946
|
901
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ע30: חיסול שיטת היזע (המאפיינת
בדרך כלל את הסדנא הקטנה, אך לא רק) היא אינדיקציה להצלחת או לכשלון איגוד .
ע68: פרק חמישי 'האוולוציה של
האיגודים המודרניים בענפי ההלבשה'.
ZARETZ מגדיר את ההבדל בין
איגודים ישנים לחדשים במונחים של אופק רעיוני. האיגודים הישנים הם אלו שהשלימו
עקרונית עם הסדר הכלכלי הקיים ועם מיקומו הנחות של הפועל. האיגודים החדשים הם אלו
ששמו להם כמטרה לשנות את הסדר מיסודו לכיוון של משטר סוציאליסטי. השווה בין שני
הסוגים הוא המאמץ הקבוע לשיפור מצב הפועל, אך בעוד שהסוג הישן מסתפק בזה ומתייחס
ליחסי עובד-מעביד כאל 'חוק טבע', הסוג החדש מכין את הקרקע לשינוי יחסים אלו
מיסודם.
הבעיה המרכזית שמנעה מהאיגודים
הישנים ליצור חזית משותפת היתה ארגונם בCRAFTS. לעומת זאת
התארגנו האיגודים החדשים על פי תעשייה INDUSTRIAL FORM.
עמ' 160: פרק תשיעי 'השביתות'.
זרץ מגדיר את השביתה כנשק הפרמטיבי
והחזק ביותר העומד לרשות העובד בנסיונו לשנות מן היסוד או לקדם סדר חברתי-כלכלי-פוליטי
נתון. סגנונות השביתה שונים ומגוונים כמובן. טענתם החוזרת ונשנית של מנהיגי העבודה
השמרנים שנשק השביתה מקומו לא יכירנו בציויליזציה מפותחת, ושהוא מעיד על אטביזם.
אלא שרק באמצעות השביתה מבין הפועל את כוחו להשפיע באמצעות ההתארגנות, מכיוון
שהשביתה עוצרת לחלוטין את גלגל התיעוש. ניתן למדוד את כוחו הממשי של האיגוד
באמצעות בדיקת הדרך בה נוקט בנשק זה: ככל שהשביתות פחותות בכמותן וזמנן ורבות
בהישגיהן, כך חזק האיגוד, ולהפך. בכל מקרה מותר לאיגוד והוא אף חייב להיות מסוגל
לעשות שימוש בנשק זה. בענף ההלבשה, אבל, עקב עונתיותו ועקב חוסר האחריות של
המעסיקים הישגי השביתות לא נשמרו לאורך זמן. רוב השביתות החלו בתחילת או בשיא
העונה, וכך הושגו הסכמים מהירים, אלא שהמעסיקים מיהרו להשיג עובדים בלתי מאוגדים
ולנקוט בלוקאאוט. הפועלים החדשים עברו את אותו תהליך עם תחלת העונה הבאה.
עמ' -7 174: פרק עשירי 'ההסכמים'.
הבדל בין הסכמי האיגודים הישנים
להסכמים המודרניים: הראשונים חוזה קשוח העוסק רק בתנאי עבודה ושכר. החדשים הסכם
גמיש העוסק גם בתנאי עבודה ושכר אך גם בעניני רווחה שונים ומגוונים. כמו כן
ההסכמים המודרניים הם יותר בבחינת הצהרת עקרונות על פיהן מתנהלים היחסים בין
הצדדים להבא. עוד הבדל הוא בחד צדדיות (ישן) לעומת הדדיות (חדש): כיום 34' מבינים
אנשי האיגוד שרווחתם תלויה גם בהצלחת העסק. ההסכמים החדשים מעודדים רוח פשרנית
ושתוף פעולה בין ההנהלה לעובדים.
בשנת 1926 היו ל130 אלף עובדי
אמלגמייטד הסכמים עם 2535 פירמות ב28 ערים בארהב וקנדה. פירמות אלו הקיפו מ5- ועד
אלפי עובדים כ"א. הם ייצרו מגוון מוצרים רחב, מחליפות על פי הזמנה שמחירן
מאות דולרים, ועד אוברול עבודה מדנים זול שמחירו כדולר אחד. במציאות זו בלתי אפשרי
לאכוף הסכם סטנדרטי ברחבי הענף והארץ. כמו כן בלתי אפשרי לעשות סטנדרטיזציה של שכר
בענף כה מגוון המייצר בגוד ברמה נמוכה בניו יורק, ברמה גבוהה בשיקגו, ושלחלק
ממוצריו דרושות מאות פעולות ייצור המשתנות על פי צו האופנה, ושחלק מהפירמות בו
מייצאות לחו"ל, ושרוב התוצרת בו מרוכזת בכמה ערים. כמו כן בעיה נוספת היא
שהיצרנים עצמם אינם מאורנים. רק 413 מתוך 2535 הפירמות מאוגדים וכל השאר חתמו
הסכמים נפרדים עם אמלג'. חוסר איגוד זה בין היצרנים מונע ארגון העבודה והייצור
בקנה מידה לאומי, ולקבוע נורמות ייצור ושכר. ה-NATIONAL FEDERATION OF CLOTHING MANUFACTURERS נוסד על ידי תעשיינים מניו יורק , שיקגו,
בלטימור ורוצ'סטר (מאוחר יותר הצטרפו גם תעשינים מבוסטון מונטריאול וטורונטו)
ב1919, אך לא הצליח לתאם מדיניות מוסכמת בתחומי
שכר, ייצור, יעילות, חוק, תקנות ,
ניהול, שעות עובדה וכו'. ב1920 שונתה חוקת הפדרציה וזו הפכה לגורם מייעץ בלבד.
לאחר 1921 אפילו תפקיד זה לא בוצע והשפעת הפדרציה נעלמה כליל. בחינת ההסכמים תגלה
שאמלג' עשה מאמץ לשתף את העובדים באחריות בתהליך הייצור. ההסכם הראשון נחתם בניו
יורק ב20 ליולי 1915, שישה חודשים לאחר שאמלג' קיבל את שמו.
בהמשך הפרק סוקר זרץ את הסכמי 1926
לפרטיהם וסעיפיהם.
עמ' 221: פרק 11 'בוררות'.
מנגנון הבוררות הוא התרומה הגדולה
ביותר של האיגודים המודרניים. בבריטניה קיים מוסד זה לפחות חמישים שנה ואילו בארהב
ביטויים ראשוניים שלו קיימים לא לפני 1899. התחומים בהם טיפלו ועדות הבוררות
המשותפות היו: תיקוני שכר, הגנה בפני אבטלה, זכויות ההנהלה, אכיפת משמעת מטעם
ההנהלה ובחינתה מחדש (בעיקר במצבים של עודף ביקוש עבודה על היצע, מצב המקטין את
יכולתו של העובד לממש את חרותו האישית לסרב להטלת משמעת מטעם ההנהלה). 45%
מהסוגיות שעלו בפני ועדות הבוררות עסקו בענין זה.
עמ' 245: פרק 12 'שכר ושעות
עבודה'.
זרץ טוען שעוד דרך לבדוק את יעילות
וחשיבות האיגוד היא השוואת תחום זה בין עובדים מאוגדים ללא מואגדים. כמובן
שההשוואה מוגבלת שכן מגמות השכר קשורות לתליכי מאקרו הקשורים מצידם לתנודות בשוק
ולשיפורים טכנולוגיים. מ1914 ישנה ירידה ברורה בשעות העובדה ועליה ברורה בשכר
בכלל, ובמסגרת עובדים מאוגדים בפרט.
|
שנה
|
ממוצע שעות שבועיות
|
ממוצע שכר שבועי $
|
שעות שבועיות לא
מאוגד
|
שכר לא מאוגד $
|
שעות מאוגד
|
שכר מאוגד $
|
|
1914
|
51.3
|
13.06
|
54.9
|
12.68
|
48.8
|
21.37
|
|
1919
|
47.9
|
21.08
|
--
|
--
|
46.2
|
32.62
|
|
1922
|
44.1
|
31.91
|
49.8
|
24.28
|
46.2
|
40.33
|
|
1924
|
44.1
|
33.52
|
49.5
|
26.44
|
46.1
|
44.72
|
|
1926
|
44.3
|
33.23
|
49.7
|
27.42
|
45.9
|
46.22
|
|
1928
|
44
|
32.16
|
49.6
|
27.88
|
--
|
--
|
ע248 לאורך כל שנות העשרים נע שכר
העבודה השנתי לעובד בהלבשה סביב 1100 דולר.
מספר שבועות העבודה המלאים בשנות
העשרים נע סביב 35. ב1919 עודף עבודה יוצר מצב של 53 שבועות בשנה. ב1921 היו 46
שבועות.
ע249 שכר העבודה הגבוה ביותר בענף
ההלבשה בשנות העשרים משולם בניו יורק, אך הוא יורד מ1629 דולר ב1923 ל1547
ב1929. בסינסינטי ,קליבלנד ופילדלפיה עולה
השכר מ1100 ל1200 בשנים אלו.
עמ' 263: פרק 14 'פעולות רווחה'.
התארגנות ביטוח אבטלה ב1920 (ועידת
בוסטון של אמלגמייטד). פעולה מעשית בשיקגו ש.ז.
ע267 : במרוצת 1924 שולמו
בשיקגו על ידי המעסיקים כמליון דולר דמי
אבטלה ל26,426 עובדים (35 דולר בממוצע).
ב1928 דמי אבטלה ממוצעים עומדים על 25 דולר (14 אלף עובדים בלבד). ב1929 (לפני
המשבר) חוזרת הרמה ל33- ונשמרת כך עד 1930. מ31' זה יורד ל21.
בניו יורק החלו מעסיקים לשלם דמי
אבטלה לא לפני 1929.
ע275 : בנקאות איגוד. בניו יורק
נפתח הבנק 1923. בשיקגו 1922. עוד נתונם אצל מלך אפשטיין.
ע 277: איגודי אשראי. ניו יורק
1923.
ע279: קואופרטיבים להשקעות. ניו
יורק 1926.
עמ' -6 285: מסקנות.
אמלגמייטד אורגן כאיגוד עבודה
תעשייתי industrial labor union לשם הגנת וקידום תנאי העבודה של פועלי ענף
ההלבשה. הנשים והגברים שבנו את האיגוד התכוונו ליצור כוח יעיל למאבק שיתן בידיהם
חלק בשליטה במדיניות העבודה בסדנאות, ושבסופו של דבר יעשה בו שימוש לרהביליטציה של
הסדר הכלכלי הנוכחי לכיוון של ביסוסו על מניע השרות במקום על מניע הרווח. למרות
שהפעילות הראשית הוקדשה לשיפור רווחתם הכלכלית של מאות אלפי עובדי הענף, קו ההפרדה
בין הפעילות הכלכלית של האיגוד לבין פעילותו הפוליטית מעולם לא היה מוגדר חד
משמעית, כמו גם ההבחנה בין האיגוד ליתר תנועת העבודה העולמית.
המנהיגים והחברים הפעילים נחלקו
באשר לאמונותיהם הפוליטיות או באשר לדרכי הפעולה, אך כולם היו מאוחדים ברעיון
הסופי של הקמת 'קהיליה תעשייתית' industrial
commonwealth בה ניצול
אדם בידי אדם אחר יהיה בלתי אפשרי. אידאל
זה היה הכוח המניע מאחורי הישגי האיגוד שהיו גדולים ורחבים יותר מאשר הישגי כל
איגוד אחר, יחסית לזמן הקצר בו התקיים איגוד זה. כוחו של האיגוד לא במשאבים כספיים
וגם לא בצוות מקצועי של עסקנים, אלא ברוח האידאליסטית שנשבה בקרב עשרות אלפי
חברים. האנשים והנשים שנתנו מכל מאודם לאיגוד לא עשו זאת על מנת לקבל גמול כספי או של חשיבות אישית. הגמול
היה בעצם ההזדמנות לשרת את האידאל שלהם. אלו שבנו את האיגוד היו ועודם אידאליסטים
אך לא מהסוג הוורבלי אלא מהסוג שמחובר היטב למציאות. הישגי האיגוד באו בעיקר בזכות
אידאליזם פרקטי זה. אידאליזם זה איפשר לאמלגמייטד לפתח קוד של התנהגות תעשייתית
שהוכנס לתוך הקודים של חקיקת העבודה האמריקנית.
למרות שהפקידות הרשמית של AFL
נקטה במדיניות חד צדדית לטובת UGW במשך 18 שנים, דבר שמנע מאמלגמייטד להוות
חלק מתנועת העובדה האמריקנית, היא לא מנעה מהאיגוד לשתף פעולה עם גופים פרוגרסיבים
שהיו חלק מאפל. לאמלג' לא היה מאבק עם חברי אפל, למרות חילוקי הדעות עם הועד הפועל
שלו EXECUTIVE COUNCIL. בועידה הכללית ה53- של אפל ב1933 ניתן
לאמלג' הצ'רטר להיכנס לשורות אפל. הפער
היורידי JURISDICTIONAL DIFFERENCES בין
UGW לACWA יושבו (יגו קיבל שיפוט על יצרני בגדי העבודה
והחולצות, ואמלג' על יצרני בגדי הגברים).
מאז ימיו הראשונים של האיגוד הוא
נענה לבקשות עזרה של שותפים שונים באפל, וקיבל עזרה מכמה מהם. ענפי המחט NEEDLE TRADES , עובדי המתכת, עובדי הטקסטיל, עובדי בתי המלאכה של הרכבת ועוד
כמה איגודים קיבלו מאמלג' עזרה ונתנו לו עזרה. סולידריות זו לא הוגבלה לצפון
אמריקה בלבד אלא התפשטה לעוד ארצות בעולם. בשנת 1922 האמלג' הושיטו עזרה לבנייה
מחדש של רוסיה הסוביטית באמצעות ה-RUSSIAN
AMERICAN INDUSTRIAL CORPORATION בת מליון הדולר. ב1926 הציע האיגוד עזרה לBRITISH TRADE UNION CONGRESS במהלך השביתה הכללית שם, ובאותה שנה קיבלה
'פדרציית הכורים של בריטניה הגדולה' סיוע מאמלג' במהלך שביתתה כנגד בעלי המכרות.
אמלג' רגיש לכל רעיון מתקדם בתחום יחסי העבודה, ומנהיגיו וחבריו לוקחים תפקיד
מוביל בתנועת העבודה בארה"ב.
287-296 נספח I -
חוקת האיגוד.
כפי שהתקבלה בועידה הדו-שנתית
החמישית, שיקגו, 12 למאי 1922. ולאחר אישרור באמצעות משאל חברים כללי ב12 ליולי
1922.
סעיף I: שם
ושיפוטיות.
פסקה 1: האיגוד נקרא אמלג'. רק לו
הכוח לייסד סניפים מקומיים.
פסקה 2: סמכויות החקיקה ניתנות רק
לועידת האיגוד, או לועד הפועל שלה.
סעיף II:
מטה.
פסקה 1: המטה ישכון בעיר ניו יורק.
סעיף III:
ועידה כללית.
פסקה 1: אמלג' יתכנס לועידה אחת
לשנתיים ביום שני השני של חודש מאי, בשעה 10 בבוקר במקום שתקבע הועידה הקודמת
ולאחר אישרור של משאל חברים כללי.
פסקה 2: זכותם של 5 סניפים - בתנאי
שאין ביניהם 2 מאותה מדינה או פרובינציה - ליזום שינוי מקום או הקדמת ועידה, וזה
בתנאי ששני שלישים מהחברים מאשרים זאת.
פסקה 3: לכל סניף זכות לייצוג על
פי דמי חבר הממוצעים המשולמים ב24 החודשים שלפני הועידה ושהמאוחר שבהם הוא ינואר.
סניף חדש על פי ההמוצע החודשי מאז הקמתו. מפתח הייצוג הוא כזה: 1 לכל סניף המונה
100 חברים או פחות. 1 נוסף לכל 500 נוספים או MAJORITY FRACTION THEREOFF. כל JOINT BOARD זכאי לנציג 1. נציג כזה חייב להיות חבר של
אחד הסניפים המרכיבים את הג'ב של אותה עיר.
פסקה 4: כל הסניפים והג'ב ייודעו
על ידי המזכיר-הגזבר של האיגוד 60 יום לפני כינוס הועידה על כך שעליהם לבחור
נציגים עלפי המפתח הנל.
פסקה 5: הנציגים ייבחרו באופן ישיר
בסניפיהם בהתכנסות מיוחדת שתוקדש לענין. זכאים להציג מועמדותם רק מי שהיו חברי
האיגוד והסניף לפחות שנה אחת. במקרה של ג'ב או סניף הקיימים פחות משנה, על המועמד
להיות מקרב ראשוניהם. במקביל יש לבחור במחליף שיתפוס את מקומו של הנציג במקרה של
מוות, פרישה וכד'. על הנציג להיות פועל בתעשיה או במסגרת האיגוד לפחות שנה קודם
בחירתו.
פסקה 6: נציג לועידה חייב להצטייד
באישורים ובמסמכים מטעם יו"ר הסניף המוכיחים שהוא ממלא את כל הדרוש לעיל.
פסקה 7: העתקים של מסמכים אלו
חייבים להיות מועברים למזכיר-גזבר הכללי לא יאוחר מה15- לאפריל הקודם לועידה.
פסקה 8: אין לסניף זכות לשלוח נציג
לועידה במקרה שלא שולמו מיסי החבר במלואם עד ל1- למרץ הקודם לועידה, או אם הסניף
הוקם 4 חודשים לפני התכנסותה.
פסקה 9: a quorum for the transaction of business shall consist
of two-thirds of the delegates attending the convention. (מן הסתם ועדת\קוורום סדר יום. 'ביזנס' במובן של נושאים וענינים.
להלן)
פסקה 10: הועידה תנוהל באופן הבא,
אלא אם הוחלט אחרת ברוב של שני-שליש:
1. קריאה לסדר על ידי הנשיא
(מזכ"ל=GENERAL PRESIDENT). לפני שהנשיא ניגש לברך את באי הועידה ,
הועד הפועל GENERAL EXECUTIVE
BOARD ימליץ על
ועדת 'כתב אמנה' CREDENTIAL
COMMITTEE שתורכב מ5-
חברים שתאושר בידי המליאה. מיד לאחר אישור ועדה זו, חבריה יפרשו מהמליאה ויבדקו את
כתבי האמנה של הנציגים. ועדה זו תדווח למליאה לפני תום המושב הראשון.
2. דו"ח ועדת האמנה.
3. ROLL CALL
4. דו"ח של בעלי תפקידים.
5. הקראת פרוטוקולים.
6. מינוי ועדות לפי הצורך
7. דו"ח של ועדות.
8. ענינים בלתי גמורים.
9. ענינים חדשים.
10. מנוי בעלי תפקידים OFFICERS
11. בחירת מקום הועידה הבאה.
12. השלום ולהתראות GOOD AND WELFARE.
13. נעילה.
סעיף IV:
משאל חברים REFERENDUM VOTE
פסקה 1: שינויים בחוקת האיגוד
יכנסו לתוקף רק לאחר משאל חברים כללי באחריות המזכיר הגזבר.
פסקה 2: בין הועידות רשאי סניף
להציע שינוי בתקנון, ואם לפחות 5 סניפים - לא מאותה מדינה או פרובינציה - תומכים
בהצעת ההחלטה, חייב המזכיר-גזבר לקיים משאל חברים כללי לגביה.
פסקה 3: זכותו של הועד הפועל GEB
להביא הצעות להכרעת משאל חברים כללי.
פסקה 4: המשאל מתקיים במסגרת
הסניפים או הג'וינט בורדס באופן של קלפי חשאי ועל יסוד 'פנקס בוחרים'. זכותו של
הועד הפועל לפקח על כל סניף וג'ב.
פסקה 5: הנשיא והמזכיר של כל
סניף\ג'ב ישלחו את תוצאות המשאל החתומות לג'י אי בי.
פסקה 6: המזכיר-גזבר יוציא הוראת
משאל חברים תוך שבועיים מההחלטה לגביה, והסניפים יבצעו את המשאל תוך 30 יום
מקבלתה. התוצאות יפורסמו רשמית מעל גבי פרסום רשמי של האיגוד.
סעיף V:
'עסקנים' כלליים. GENERAL OFFICERS
פסקה 1: בעלי התפקידים באיגוד
יהיו=הנשיא, מזכיר-גזבר (SECRETARY-TREASURER )
הועד הפועל (ג'י אי בי) ימנה 15 חברים כולל שני הנ"ל.
פסקה 2: הועד יפגש לפחות ארבע
פעמים בשנה, ו\או לפי הצורך.
פסקה 3: כל בעלי התפקידים יבחרו על
ידי משאל חברים כללי לאחר שהועידה הציגה מועמדותם. מועמדות תתכן רק בתמיכת לפחות
20 נציגים לועידה.
פסקה 4: הועידה תבחר בועדה בת 5
חברים שתפקידה למנות קולות.
פסקה 5: מועמד לתפקיד יכול להיות
רק חבר שהיה באיגוד לפחות שנה קודם לכן.
הנשיא.
פסקה 6: תפקידי הנשיא הם: לעמוד
בראש הועידה. לנהל מומ עם המעסיקים. לפשר במחלוקות בין סניפים. לעסוק בארגון
כנדרש. הוא חייב לחתום על כל מסמך רשמי של האיגוד. דוח הוצאות אישי למזכיר-גזבר
אחת לשבוע.
פסקה 7: הנשיא ישתכר 7500 דולר
לשנה. אסור לו לעסוק בכל פעילות כלכלית אחרת.
המזכיר-גזבר.
פסקה 8: תפקידו לתעד את כל הועידות
ואת כל הענינים של האיגוד, ולהוציא עלון ובו ה'פרוסידינגס' של הועידה לכשהסתיימה.
הוא נושא החותמת של האיגוד. מנהל את ההתכתבויות. אליו מגיעים הכספים. באישור ג אי
בי ישקיע או יפקיד את כספי האיגוד. יש לו הזכות לDISTRIBUTION OF THE LABEL.
פסקה 9: הוא ישמש כמזכיר הג' אי
בי. זכותו לשכור שרותי פקידות כפי שימצא לנכון.
פסקה 10: שכרו 7500 דולר לשנה.
פסקה 11: עליו לנהל רישום מפורט של
הוצאות שלו ושל 'עסקנים' אחרים בשם האיגוד.
ג'י אי בי
פסקה 12: בין הועידות ישמש הועד
כפוסק האחרון בעניני חוק האיגוד. בועידה הסמוכה רשאית המליאה להפוך את החלטת הועד,
אך אם לא עשתה זאת ההחלטה סופית. הועד הוא הכתובת לתלונות, בקשות וכד'. בסמכותו
לפקח על פעולות האיגוד. על הועד לתת דין וחשבון בפני הועידה.
פסקה 13: הועד יבחר מתוכו ועדת
כספים בת 3 חברים שתפקח על הנושא.
פסקה 14: במקרה של התפנות מקום
בועד ימנו הנותרים לפחות שני מועמדים שהבחירה בין שניהם תתבע ברפרנדום.
פסקה 15: בסמכות הועד לבצע שינויים
ארגוניים בכל סניף, בהסכמת חבריו.
סעיף VI:
כספים.
פ1: 50 סנט לחבר לחודש יועברו
לגזבר-מזכיר.
פ2: הגזבר-מזכיר ינפיק בולים
שיודבקו בפנקס החבר תמורת המס החודשי. על הסניף לאשר קבלת מס חבר במקרה שאין בולים
מטעם הגזבר-מזכיר.
פ3: כל ההערכות יהיו עדיפות על מס
החבר האישי ???????
פ4: לא ישולמו חשבונות ללא אישור
ג' אי בי.
פ5: כל הזמנת בולים, לייבלס וכד'
תגובה בצ'ק, הוראת תשלום וכד'.
פ6: כל חבר חייב לעשות מינוי על
אחד מכתבי העת של האיגוד.
פ7: כל סניף או ג' ב חייב לדווח
לועד על מס מיוחד שמתכון לגבות עצמאית מחבריו.
פ8: רק למשרד הכללי הרשות להנפיק
בולי קבלה שייקנו על ידי הסניפים.
פ9: כל קבלת כספים תרשם באופן
מסודר, ללא שלסניפים ישנה הזכות להנפיק בולי קבלה משל עצמם.
סעיף VII:
משפטים ועתירות.
פ1: לכל חבר איגוד זכות לתבוע חבר
או עסקן אחר. התביעה תוגש בכתב לסניף בו הנתבע חבר.
פ2: עם קבלת התביעה יחל ועד הסניף
בחקירה.
פ3: לנתבע זכות להגן על עצמו לבד
או באמצעות חבר אחר, לראות את כל הראיות ולטעון להגנתו.
פ4: הג'ב יכריע בסוגיה.
פ5: ערעור חזרה לג'ב תוך 30 יום,
ועוד פעם לג'י אי בי תוך 30 יום.
פ6: ערעור סופי בפני הועידה
הדו-שנתית.
סעיף VIII:
רכוש.
פ1: חובת העברת הרכוש מעסקנים
למחליפיהם בכל הדרגים, אחרת יש מקום לתביעה משפטית על פי החוק.
פ2: כל עסקן שינפיק את לייבל
(תוית) האיגוד יגורש מתפקידו וינקטו נגדו צעדים חוקיים על ידי ג אי בי.
סעיף IX :
תקנות לשימוש בתווית האיגוד.
פ1: באישור ג אי בי תנתן תוית לכל
מעסיק שנחתם עימו הסכם עבודה מטעם האיגוד.
פ2: שומר התוית יהיה המזכיר-גזבר.
סעיף X:
קבלת סניפים מקומיים.
פ1: 7 פועלים המועסקים בענף רשאים
להקים סניף.
פ2: צ'רטר ינתן על ידי המזכיר-גזבר
ובאישור ג' אי בי, ולאחר תשלום של 6.5 דולר.
פ3: לכל סני הרשות לחוקק תקנות
משלו בתנאי שלא סותרות את חוקת האיגוד.
סעיף XI:
חובותיהם של הסניפים והג'וינט בורדס.
פ1: ישיבות אחת לחודש מינימום.
פ2: כל סניף יחזיק לשכת עבודה,
יקיים הרצאות, ישמור על יחסים טובים עם גופים אחרים בתנועת העבודה, ויעשה כל
שביכולתו לקדם את עניני תנועה זו.
פ3: בכל מקום בו יש יותר מסניף אחד
יוקם ג'וינט בורד שיתפקד על פי חוקיו שלא יעמדו בסתירה עם החוקה. ג'ב יקבל גם הוא
צ'רטר מג' אי בי.
פ4: על אנשי הסניף או הג'ב להציג
תוך 24 שעות את ספרי הסניף\ג'ב לבקשת עסקן מרכזי. אחרת עלולים רכזי הסניף\ג'ב
להיות מושהים על ידי ג' אי בי.
פ5: המזכיר-גזבר ידאג להכנתם של
טפסים רשמיים שיעשה בהם שימוש על ידי הסניפים.
פ6: כל ההדפסות יעשו במסגרות של
האיגוד וישאו תוית של האיגוד.
פ7: סניף מקומי המעונין בסיוע כספי
של גורם מקומי אחר יפנה בקשה למזכיר-גזבר. בשום אופן לא תתקיים פניה ישירה בין
גורם מקומי למשנהו.
סעיף XII:
בעלי תפקידים בסניף המקומי - תפקידיהם וחובותיהם.
פ1: בעלי התפקידים הם=נשיא, סגן
נשיא, מזכיר רשם, מזכיר כספים, גזבר, סמל מבצעים SERGEAN AT ARMS, 3 נאמנים, 3 חברי ועדת כספים, ועד פועל של לפחות 7 חברים, אחראי
על דואר. מותר לסניף למזג את תפקידיהם של מזכיר הכספים והגזבר ולמנות מזכיר-גזבר.
על כל אלו להיבחר פעם בשנה.
פ2: מינימום 6 חודשי חברות בסניף
כתנאי למילוי תפקיד, אלא עם הסניף חדש.
פ3: על הנשיא לנהל את כל הפעילות.
פ4: סגן הנשיא מחליפו
בהיעדרו\פרישתו\פטירתו.
פ5: הרשם RECORDING SECRETARY
ינהל מעקב אחר הפרווקולים. ינהל רישום הרחקות, סירובים והשהיות של חברים בספר מיוחד. ינהל את ההתכתבויות של
הסניף. ינהל מעקב אחר מסמכי הסניף, ויחזיק ברשותו את חותמת הסניף בה יעשה שימוש
לפי הצורך.
פ6: מזכיר הכספים ינהל את כל הצד
הכספי, ידווח לג בי אי אחת לחודש ויהיה מוכן תמיד לביקורת ספרים. הדוח החודשי
יכלול עזיבת והצטרפות חברים.
פ7: הגזבר יקבל את הכספים ממזכיר
הכספים ויפקידם מיידית בבנק. את כל החשבונות ישלם בהמחאות.
פ8: הגזבר ימסור דוח כספי בכל
ישיבה רגילה.
פ9: כל בעלי התפקידים העוסקים
בכספים חייבים להיות קשורים בהתחייבות כספית עם האיגוד בגובה כזה שיכסה את הנזקים
במקרה שיהיו כאלו. shell be bonded
by the General Office...
פ10: תפקידו של 'הסמל'=מצליף=אחראי
על הסדר הוא לשמור על הסדר, לפקח על ספרי החברים.
פ11: תפקידם של הנאמנים לפקח על
עניני הכספים ביחד עם הגזבר. שניים מהנאמנים יהיו מורשי חתימה ויחתמו על כל צ'ק של
הסניף.
פ12: ועדת הכספים תפקח על החשבונות
והתשלומים של הסניף, ותבדוק את המאזן בכל רבעון.
פ13: הועד הפועל ינהל ויוציא לפועל
את כל עניני הסניף על פי האינטרס של כלל החברים. כל פעולה תדווח לחברים.
סעיף XIII:
חברות.
פ1: מועמד\ת חייב\ת להיות בגיל
מינימלי של 16 שנים ומועסק\ת בענף ההלבשה.
פ2: אין לגבות דמי הצטרפות INITIATION FEE גבוהים מ10 דולר.
פ3: אין לקבל מועמד לחברות במקרה
של השהיה או דבר דומה, עד שהענין סודר.
פ4: אסור לחבר אחד להשתייך בו
זמנית לשני סניפים.
פ5: במקרה שאין סניף במקום קטן,
רשאי המועמד להתטרף לכל סניף קרוב בסביבתו.
פ6: אין לקבל לאיגוד אף מנהל עבודה
מטעם המעסיק.
פ7: חבר שהיה בעבר מנהל עבודה,
קבלן משנה או מעסיק אינו רשאי להבחר לתפקיד כלשהוא אלא כעבור 5 שנים מהיום האחרון
בו שימש בהגדרות אלו.
פ8: כל חבר שעזב את עיסוקו בענף לא
רשאי לקחת חלק באף פעילות של האיגוד.
פ9: פנקסי החבר האישיים יחשבו
כרכוש האיגוד.
סעיף XIV:
חברים הנמצאים בפיגור - השבה למקומם REINSTATEMENT קימום, החזרה
פ1: חברים המועסקים במשרה מלאה או
חלקית חייבים לשלם דמי חבר ללא פיגור. חבר שאיננו במצב טוב הוא חבר אשר מפגר
בתשלומיו כדי חודש ימים. not in
good standing
פ2: פיגור של שלושה חודשים גורר
אחריו השהיה מכל זכות באיגוד. פיגור של עוד 3 חודשים גורר הרחקה מיידית מן האיגוד.
בכל מקרה באחריות הסניף להודיע לחבר או לחברה על הצעדים העומדים להנקט.
פ3: חבר יכול לשוב למקומו ע י
תשלום כל החוב הקודם בנוסף לחוב שצריך היה לשלם בזמן השהייתו, אלא אם הסניף או
הג'ב החליטו לגביו אחרת.
סעיף XV:
פרישת חברים
פ1: לחבר מותר לפרוש מהאיגוד לאחר
ששילם כל חובותיו והוכיח את כוונותיו הטובות (עזיבת העבודה או הארץ). עליו למסור
את כרטיס החבר שלו לסניף.
פ2: חבר פורש יקבל תעודת פרישה ואם
ירצה לשוב ולהצטרף במשך שנה לאחר פרישתו יוכל לעשות זאת ללא תשלום של צסי חבר
לתקופה בה היה מחוץ לאיגוד.
פ3: חבר המצטרף חזרה לאיגוד לאחר
שנה אחת, דינו כמצטרף חדש.
סעיף XVI: CLEARANCE CARD
פסקה 1: חבר רשאי לנסוע עד לתקופה
של 3 חודשים באישור האיגוד, לאחר שפנה לאיגוד וביקש לעשות זאת, וקיבל מהסניף תעודת
'שחרור'.
תם ונשלם.
עמ' 297 חברות באמלגמייטד
1915-1933 (נכול לחודש יולי של כל שנה)
1915 38,000
1916 48
17 57
18 81
19 138
20 177
21 143
22 127
23 133
24 150
25 125
26 128
27 129
28 120
29 110
30 100
31 100
32 102
1933 125,000
מספרים אלו מתבססים על מכירת בולי
חבר DUE STAMPS . מכיוון שהסניפים והג'וינט בורדס קנו בולים
בכמויות גדולות ועשו בהם שימוש שוטף לאורך השנה, מספרים אלו הם ממוצעים שנתיים
מוערכים APPROXIMATE AVERAGES
עמ' 298 ועידות של אמלג':
ועידה 1 ני 26-28.12.1914 , ו2
רוצ'סטר 8-11.5.1916 , ו3 בלטימור 13-18.5.1918, ו4 בוסטון 10-15.5.1920, ו5 שיקגו
8-13.5.1922, ו6 פילדלפיה 12-17.5.1924, ו7 מונטריאול 10-15.5.1926, ו8 סינסינטי
14-19.5.1928 , ו9 טורונטו 12-17.5.1930.
עמ' 298 עיתונים של אמל':
פארטשריפט, דו שבועון ביידיש,
2.4.1915 עד יוני 1933.
IL LAVORO , דו שבועון באיטלקית, 11.9.1915 עד יוני 1933.
ADVANCE , ירחון באנגלית, 9.3.1917 עד לכתיבת הספר עוד ממשיך.
INDUSTRIAL DEMOCRACY, דו שבועון בפולנית, 1.10.17 עד יוני 1933.
כנ"ל, דו שבועון בבוהמית,
כנ"ל תאריכים.
DARBAS, דו שבועון בליטאית, אוג' 1918 עד יוני 33'.
RABOCHY GOLOS, כנ"ל ברוסית, ספט 1919 עד יוני 33'.
ADVANCE מדור בצרפתית מרץ 1920 עד יוני 33'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה